ב"ה מחילה, לא שאלתי על הריגת זבוב בשבת. ברור לי שזה אסור. שאלתי על הריגת זבוב בבית כנסת ובכלל, לא בשבת! בברכה

לשואל, שלום וברכה וסליחה שלא הבנתי את שאלתך. על פי ההלכה מותר להרוג זבוב שמפריע. מידת חסידים להמנע מפגיעה בכל בריה, וכל אחד צריך לשקול האם הנהגה זו מתאימה לו, לפי אישיותו ולפי מידת ההפרעה של הזבוב. למשל, אם הוא עלול להיכנס לאוכל - יש להורגו בלית ברירה. גם בבית הכנסת הדבר מותר מן הדין, בתנאים הבאים: א. אין להשליך זבוב מת על הרצפה אם בביתך אין זה מקובל, או אם ידוע שלפי מנהג המקום הדבר נחשב לכלוך שמפריע. ב. אין לעשות זאת בפני אנשים שיש להם אי נעימות מלראות את הריגת הזבוב. ג. אין להרוג זבוב באמצע תפילת העמידה. ד. אם הידיים התלכלכו כתוצאה מהריגת הזבוב יש לנקות אותם לפני שממשיכים להתפלל. הרחבה: 1. כאשר זבוב מפריע לאדם, או עלול להיכנס לאוכל, אין כל איסור להורגו. מבחינת ההלכה, יש אומרים שאיסור צער בעלי חיים נאמר רק בבעלי חיים שיש להם שימוש מסוים לאדם, ולא בבעלי חיים קטנטנים (שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קי). ויש אומרים שאיסור צער בעלי חיים נאמר גם על רמשים קטנים (שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' רלט). אך הכל מודים שכאשר הם מפריעים לאדם מותר להורגם (עיין שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשכז ומשנה ברורה סי' תקלג סק"כ, על היתר הריגת זבובים בחול המועד מפני שזהו צורך לאדם). 2. יש עניין של עדינות נפש ומידת חסידות בדרגה עליונה להמנע מלהרוג בעלי חיים בכל אופן, וכך מסופר על האר"י ז"ל, שהיה נמנע מלהרוג כל יצור אפילו אם היה מצער אותו (רבי חיים ויטאל, 'שער המצוות' פרשת נח; ועיין שו"ת תורה לשמה סי' שצז; ועיין שבת יב ע"א ושפת אמת שם, על הנהגות מנוגדות של אמוראים בעניין זה). אך ככל מידת חסידות, אינה מתאימה לכל אחד, וגם יש לשקול מה עומד מנגד: אם יש, נניח, תינוק שסובל מהזבוב ואינו מסוגל להיפטר ממנו, מצווה על המבוגר לסלק את הזבוב בכל אופן שנדרש (עיין אגרות משה חו"מ ח"ב סי' מז). כמו כן, אם יש חשש שהזבוב יכנס למאכל - בוודאי עדיף להורגו מאשר לאכול חשש איסור, ומי שחס על חיי הזבוב במקרה זה, עליו נאמר "אל תהי צדיק הרבה" כנגד ההלכה (ספר חסידים סי' תתלא). מכל מקום, גם כאשר יש צורך להרוג, אם הדבר אפשרי עדיף לעשות זאת בדרך עקיפה, שיש בה פחות אכזריות (אגרות משה, שם). 3. באשר לבית הכנסת, מעיקר ההלכה לא מצאנו בו דין מיוחד בנושא זה, ואדרבה, מצאנו בגמרא (שבת קכא ע"ב) שכאשר מותר להרוג בעלי חיים הרי זה גם בבית המדרש. מאידך, מצד מידת החסידות הנ"ל, מסתבר שבבית הכנסת, בו אנו עומדים לפני ה' ומבקשים רחמים, יש יותר מקום להבליג ולהתחזק במידת הרחמים אם אין צורך מיוחד להרגו. מעין זה מצאנו בבית המקדש, שאפילו אבן שנגע בה ברזל פסולה למזבח. כיוצא בזה כתב בספר חסידים (סי' קב) שאין להרוג כינה על גבי שולחן האוכל, מפני שדומה למזבח, והובאו דבריו במגן אברהם (סי' קסז סקי"ג). ולפי זה כתב ב'אורח נאמן' (קסז סקל"ד) שאסור להרוג כינה גם על שולחן לימודו וכן בבית הכנסת, אפילו כאשר אין שם אדם. מכל מקום, מסתבר שאפילו בשולחן האוכל אין זה מן הדין אלא מידת חסידות. יחד עם זה, יש לקחת בחשבון כמה סייגים: א. מבחינת כבוד בית הכנסת ונקיונו, מסתבר שמי שבביתו לא רגיל להרוג זבובים ולהשליכם על הרצפה, מפני שזה נחשב בעיניו לדבר מגונה, אסור לעשות זאת גם בבית הכנסת. כמו כן, אם ידוע שבבית כנסת זה רוב הציבור מקפידים על נקיון מוחלט, הדבר אסור. בעניין זה יש לציין לרמ"א בסי' צז ס"ג שמתיר ליטול כינה ולזרקה בבית הכנסת, וביאר בדרכי משה (בשם האור זרוע סי' צח) שהדבר דומה לדין שמותר לירוק בבית הכנסת, פרט לזמן תפילת העמידה. ראיתי שהקשו עליו (ב'אורח נאמן' סי' צז סק"ט, ועיין גם כף החיים שם סקכ"ב): הרי היתר הרקיקה הוא בתנאי שאחר כך יכסה את הרוק, כמבואר בשו"ע סי' קנא ס"ז (והוא על פי הירושלמי בברכות פ"ג ה"ה; והקושיה על הרמ"א, אך לא על האור זרוע עצמו, שלא פסק כירושלמי, עיין באו"ז שם). מדוע, אפוא, הרמ"א מתיר לזרוק כינה גם ללא כיסוי? יתכן שהרמ"א סובר שהכינה שמגיעה לרצפה אינה ניכרת כמו רוק, או שממילא יש מיאוס בהיותה בבית הכנסת ואין זה משנה האם היא על האדם או על הארץ, בניגוד לרוק, שבהיותו בפי האדם אין בו מיאוס. על כל פנים מהרמ"א נראה שגם בהריגת זבוב אין איסור. ברם, בגמרא בברכות סג ע"א מבואר שההיתר לירוק בבית הכנסת הוא מפני שכך (היה) מקובל גם בבתים. ומי שבא לבית כנסת שלא לשם תפילה אסור לירוק בו, כי דרך בני אדם להקפיד על כך, כאשר חבר בא לביתך ויורק והולך (פרי מגדים סי' קנא, באשל אברהם סק"ט; ועי"ש על מנהג האר"י ז"ל שלא לירוק כלל בבית הכנסת). לאור זאת, מי שמקפיד בביתו שלא להרוג זבובים ולהשליכם, צריך להקפיד על כך גם בבית הכנסת. וגם מי שאינו אסטניס בכך, צריך להתחשב בדעת רוב הציבור שמקפיד. ב. מבחינת כבוד הבריות, קיים שיקול נוסף בבית הכנסת: אם הריגת הזבוב נראית לאנשים אחרים וגורמת להם אי נעימות הרי זה איסור, כמו שנאמר בגמרא (חגיגה ה ע"א) על הפסוק: "האלקים יביא במשפט על כל נעלם" (קהלת יב, יד), שמשפט ה' אפילו על מי ש"הורג כינה בפני חברו ונמאס בה", כלומר, עושה בפני חברו דבר שמעורר גועל נפש, ועיין במשנה ברורה סי' קנא ס"ק כד. ג. בשעת תפילת העמידה, כשאנו עומדים ומדברים לפני המלך, ברור שאסור לעשות זאת (שו"ע סי' צז ס"ג). ד. אם הידיים התלכלכו בגלל הריגת הזבוב יש לנקות אותם לפני שממשיכים בתפילה (עיין שו"ע שם ובמשנה ברורה).