ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הפסק לפני המוציא | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ה תמוז תשע"ו

הפסק לפני המוציא


הרב חיים שרייבר

שאלה:
שלום רב
בין נטילה ל’המוציא’:
א)מותר לזמזם מנגינה?
ב) מותר לענות ’אמן’ על ברכת אחר? יש הבדל אם זה ברכת הנטילה או ברכה אחרת?
אשמח לדעת אם זה מסברא או יש מקור.
תודה רבה



תשובה:
שלום
לגבי הפסק בין נטילת ידים לברכת המוציא יש לחלק בין שלושה מצבים:
א. הפסק בין הנטילה לברכת "על נטילת ידים".
הברכה מוסבת על כל תהליך הנטילה ולכן אין לא להפסיק בדיבור מתחילת הנטילה עד לסיומה ומיד בסיום הנטילה לפני הניגוב יש לברך.
אם הפסיק בדיבור בין הנטילה לברכה - לדעת חלק מן הפוסקים (דרושי הצל"ח דרוש ד' אות כ"ב, שו"ת שבט הלוי חלק ג' סי' י"ב, פסקי תשובות סי' קנ"ח אות כ"ג) צריך ליטול ידיו שוב אך תחילה יטמא את ידיו ע"י חיכוך בשערות או נגיעה בנעליו.
ויש פוסקים (שו"ת יביע אומר חלק ח' סי' כ') הסוברים שיכול לברך. (כך גם נראה לדייק מדברי המשנה ברורה (סי' קנ"ח ס"ק מ"ד) שכתב "יש ליזהר במה שנוהגין איזה אנשים שאומרים שאו ידיכם וממשיכין הדבר מלומר ענט"י עד לאחר הניגוב שלא כדין עושין כן" ומשמע מלשונו שהבעיה בכך שהאמירה "שאו ידיכם" מתארכת וכתוצאה מכך הברכה היא לאחר הניגוב, אך אין בעיה בעצם האמירה ווהפסק בין הברכה לניגוב)..
ניגון בין הנטילה לברכה - בשו"ת מנחת יצחק (חלק ז' סי' ט') כתב שניגון הוי הפסק. מנגד בשו"ת שבט הלוי (חלק ה' סי' ט"ז) כתב "דדין הפסק ממש ליכא בנגון כל זמן שלא הוציא מפיו גם הגה דבור, ונפ"מ שאין צריך לחזור...ונהי דלכתחילה לא יפסיק גם בנגון במקום שאסור להפסיק, מ"מ דיעבד" אין צריך לחזור.
ענית דברים שבקדושה - בשו"ת יביע אומר (חלק ח' סי' כ') כתב שהנוטל ידיו ותיכף שמע ברכה ודברים שבקדושה, יענה אמן ודברים שבקדושה, כל עוד לא בירך על נטילת ידים, ואפילו לאומרים שאין להפסיק בפסוק "שאו ידיכם קודש", שחוששים להפסק, מ"מ גם הם יודו שלענין אמן ודברים שבקדושה צריך להפסיק ולענות.
ב. הפסק בין הניגוב לברכת "על נטילת ידים".
אין להפסיק בין הברכה לניגוב כפי שאסור להפסיק בין כל ברכה לתחילת עשיית המצוה וכאן הניגוב הוא חלק מעשיית המצוה.(שו"ע סי' קנ"ח סע' י"א ובמשנ"ב שם).
ענית דברים שבקדושה - בשו"ת יביע אומר (חלק ח' סי' כ')כתב אם בירך כבר על נטילת ידים וקודם שניגב ידיו שמע ברכה וקדושה לא יענה עד שינגב ידיו, משום דהוי הפסק בין ברכה למצוה. ויהרהר עניית אמן ודברים שבקדושה בלבו.
אם שכח לברך עד לאחר שניגב ידיו פסק הרמ"א (סי' קנ"ח סע' י"א) שיוכל לברך. לדעת הפמ"ג (סי' קנ"ח משבצות זהב ס"ק י"ב), הבן איש חי (פרשת שמיני אות ז') וכף החיים (סי' קנ"ח אות פ"ה) יוכל לברך שוב רק לאחר שיטול ידיו שוב אך תחילה יטמא את ידיו ע"י חיכוך בשערות או נגיעה בנעליו.
ג. הפסק בין ברכת "על נטילת ידים" לברכת "המוציא".
תיכף לנטילת ידים סעודה על כן לכתחילה אין להתעסק ביניהם באיזה עסק או מעשה או בשיחה ואפילו לא בדברי תורה, מלבד הדברים שהם לצורך הסעודה שבהם מותר להפסיק.
הילקוט יוסף (חלק ג' סימן קס"ו סעיף א') כתב: "מעיקר הדין מותר לדבר בין הנטילה לברכת המוציא, ומכל מקום טוב ונכון שלא לדבר כלל בין הנטילה להמוציא, בין בחול בין בשבת. ומכל מקום אם שמע קדיש או קדושה בין הנטילה להמוציא, או שמע איזה ברכה מחברו, עונה אמן אחר הקדיש והברכה".
וכן פסק בקיצור שולחן ערוך (סי' מ"א אות ב') שמותר לענות 'אמן' באותו זמן.
יום טוב


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il