ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אחדות מאולצת | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"א אב תשע"ו

אחדות מאולצת


הרב ש. יוסף וייצן

שאלה:
לכבוד הרב,
שמתי לב בנסיון שלי ללמוד את ההלכות שיש איזה דחף ליצור דרך אחת לעבוד את השם, ואיני מדבר על דרך כללית אחת, אלא מנסים להגיע לאיזה "הלכת על" אשר מסכימה בכול פרט ופרט. כך נעשה על ידי כול הזרמים של עדות המזרח, וכול הזרמים של האשכנז, ואני די בטוח שאם היו מצליחים לגשר מעל שנאת החינם שיש בין שני המחנות המרכזיים, גם ביניהם היו מנסים להגיע לאיזה הלכה משותפת בכול פרטיה, ולא כמו עכשיו שיש הלכה כללית משותפת בין שני המחנות המרכזיים.
השאלה שלי היא כזאת: איזה מבין ההלכות קובעת שאנו מוכרחים לשאוף להלכה אחת אשר מסכימה על הכול?
לדוגמא... למה לא לתת לאדם הפשוט לקבוע לעצמו עם גלידה הוא מאכל או משקה, אם לברך עליו בזמן הארוחה בתור קינוח ||| "לשתות" אותו בזמן הארוחה ללא ברכה ||| או ל"שתות" אותו אחרי ברכת המזון עם ברכה ראשונה וללא ברכה אחרונה.
איפה נקבע בהלכה שצריך להגיע לאיזה הסכמה בעניינים כול כך אבסורדים? המחשבה שיש איזה דרך אחת נכונה לחשוב בעניין ולפיכך לפעול היא דורשת מהאדם לכופף את דעתו עד לטמטום מחשבתו.
לא היה בריא יותר לעם להסכים שיש רמות שבהם ניתן לכול אחד לעשות איך שנראה לו, במקום להכריח את הדעת לבחור בדרך אחת כשברור מאליו שאין דרך נכונה שכזו (או לפחות לא בחכמיתנו המוגבלת)? ומשתמשים במשפטי מחץ לאלץ את ההלכה ללכת בדרך מסוימת כמו "ספק ברכות להקל", או "ההלכה נקבעת לפי דעת מר"ן ורוב הפוסקים אשר הסכימו איתו".
.
שנאת חינם מקבלת ביטוי כאשר לא נותנים לאדם את האפשרות לחשוב כשלעצמו.
ואין בכך ספק שהאחדות נוצרת כאשר יש איזה הלכה אחידה, ואני לא בא ומנסה להגיד חס ושלום כמו הקראים לבטל את התורה שבעל פה, אלא פשוט לקבוע שאם חכמי הדורות הגיעו להסכמה, אז הם הגיעו להסכמה ונלך אנחנו בדור לפי הסכמתם, אך אם לא הגיעו להסכמה, מי אנחנו בדור הזה להתחיל לאלץ את עצמינו להסכים? מרוב ההסכמה "השטחית" מתפרצת שנאת החינם. כי אף אחד לא באמת מסכים עם ההסכמות, אלא הולכים לפיהם, כי כך קבעו הפוסקים, ובינתיים דעתינו נטרפת על ידי הטמטום שנולד כשאונסים את דעתו של אדם להגיע להסכמה מאולצת.
.
מה הוא הטקטיקה של הרב בשלב זה, אחרי שקרא את כול מה שנאמר, ובוודאי אינו רוצה להתחיל למרוד ברבניו, ואינו מעז לחשוב שיש איזה צדק במה שנאמר כי פוחד שיביא אותו לידי כפירה. אז יתעלם מכול ההגיון של דברי ויתמקד במילים הקשות, יסכם את הכול כ"שגעון" הנשלף מהרגש, שאין בו מהממש. יעשה השתדלות בכול זו למצוא דרך לכבד את השואל, ויזכור את השאלה הפשוטה ששאלתי: "איזה מבין ההלכות קובעת שאנו מוכרחים לשאוף להלכה אחת אשר מסכימה על הכול?", ויענה עליה תשובה יבשה שגם את דעתו לא מצליחה לספק, אז בטח לא את דעתי.
.
ואם השואל, את כול זה כבר יודע, אז למה נשאלה השאלה מלכתחילה... זו היא נקודה למחשבה :-)
.
הכי טוב הוא לנסות להבין קודם כול מה הוא העיקר? ואז נדע באמת, מי הוא הכופר בה, ומי הוא ההולך בה בדרך הישר.

ואם הגעת בעצמך למסקנה שגדול עליך המחשבה הזו, ואין לך את הכלים להתמודד לשביעות רצונך, אני מכבד את זה, ומעריך אותך מאוד על הכנות שלך, ומבקש ממך להעביר את דברי הלאה, ל-בינה אשר מסוגלת לקלוט את הצרה הזו שהצגתי פה ולבקש מבורא העולם את התשובה הראויה. כי אני בטוח שהתשובה לא נמצאת בקרב הדור הזה, וצריך לזה או חידוש, או גילוי מחודש של איזה חכמה שאיבדנו במשך הזמן. ואני, עד כמה שאני מצליח לזהות את הבעיה, ומעז לחשוב בכוחות עצמי ולהביע את עצמי בדרך לא כול כך מנומסת, אני גם מודע שאין לי כרגע את היכולת לפתור את הבעיה הזו בכוחות עצמי.
.
באהבה אדם.
.
נ.ב. סלח לי על האגרסיביות בניסוח שלי, היא אינה נובעת מתוך כעס כמו שאולי נראה לקראת האמצע, אלא כנסיון להעיר את הרדומים, מתוך צפי לאיזה התנהגות ממוצעת שאני מקבל מרבנים כשאני שואל את השאלות שלי באופן ישר.

תשובה:
שלום רב
אני מקוה שאני יורד לסוף דעתך.
הרצון להגיע להלכה מוסכמת היא רק במקום שאפשר . אין להתייחס לכללי פסיקה או לדרכי פסיקה כאילוץ. למי שמקבל את הוראות מרן השולחן ערוך עושה זאת בשמחה ובאמונה שהיתה סיעתא דשמיא בכתיבת חיבורו שהתפשט והתקבל בקרב כל ישראל. גם בקהילות אשכנז קיבלו כבסיס את דברי השולחן ערוך במקום שהרמ"א לא העיר שמנהג קהילות אשכנז לא כפי דעת השולחן ערוך. הדבר הכי חזק בהלכה היא קבלת ישראל.
התפתחות ההלכה היא דבר שאי אפשר לעצור אותו. מכיון שיש שאלות שמתחדשות בכל דור לגבי דברים חדשים אין מנהגים שהתקבעו ושם יש מחלוקות רבות. אולם שאלות ישנות בדרך כלל כבר התקבע מנהג של קהילות כיצד לנהוג.
בדברים שוגעים למנהג אני חושב שאין צורך לנסות לאחד בין המנהגים. זהו היופי באור של התורה שיש לו לבושים מגוונים. אולם במה שנוגע להלכה ותקנות המצב הרצוי הוא שלא תהינה מחלוקות רבות וכל ישראל יכריע כמו דעה אחת. אולם כל עוד שאין לנו סנהדרין אין לנו כוח הכרעה ומבחינה זו אנו בגלות. למרות שאין לנו סנהדרין בכל אופן בנושאים רבים ניתן לקבוע שיש רוב בין חכמי ישראל שנוקטים כדרך אחת ואנו רוצים ללכת אחר הרוב. גם הליכה אחר הרוב לא נעשית בצער אלא מתוך אמונה שהרצון האלוקי הוא כפי מה שרוב חכמי ישראל מורים. גם המיעוט שלא סובר כרוב אם יהיה הכרעה בכך שיעמדו כולם למנין ויפסקו אזי המיעוט ישמח לקבל את עמדת הרוב.
אני לא רואה בחילוקי הדעות ההלכתיים כסיבה לשנאת חינם. בית הלל ובית שמאי היו אווהבים אחד את השני וכך גם אנו יכולים לאהוב למרות חילוקי הדעות.
כל טוב


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il