שלום וברכה. קודם כל תודה רבה על התשובה המפורטת בהרחבות. איפשר לי להבין ולברר את המקורות בפוסקים. לגבי השיער, השאלה התבססה בדיוק על המנהג שהרב הביא ועכשיו ידוע לי המקור. להבהרת הנושא רציתי לשאול מה המקור של שלושת המנהגים לקמן ומהי התייחסות הפוסקים להם: - לא לגזוז ציפורניים בלילה - לא להסתפר בלילה - לגזוז ציפורניים בסדר מסוים (אני גוזז בדילוג ואז חוזר). תודה וחודש טוב.

לשואל, שלום וברכה! 1. גזיזת ציפורניים בלילה. לא מצאתי מקור קדום ששולל זאת. אדרבה, סביב מנהג שמוזכר שלא לגזור את ציפורני הידיים והרגליים באותו יום (הוזכר במשנ"ב סי' רס סק"ו) יש דיון האם הלילה נחשב עם היום שלפניו או שאחריו (אשל אברהם מבוצ'ץ', או"ח סי' רס), ומכאן שנקט בפשטות שאין מניעה לקצוץ ציפורניים בלילה. כמובן הדבר נהוג בהכנה למקווה ללא פקפוק. 2. תספורת בלילה. נמסר על האר"י ז"ל שלא היה מסתפר אחרי חצות היום. יש שפירשו זאת מפני שעל פי הסוד זמן זה אינו מתאים לתספורת, והוא הדין בלילה עד חצות (ספר 'חמדת ימים' הלכות ערב שבת פרק ג, מהדו' 'מכון חמדת ימים' ח"א עמ' נח). ויש שפירשו טעמו על פי הנגלה, שאסור להסתפר לפני תפילת מנחה מחשש שהתספורת תתארך וישכח להתפלל, אבל אחרי מנחה, או בלילה, אין מניעה (מנחת אלעזר ח"ד סי' י אות ו). הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יחווה דעת ח"ד סי' כ) האריך בעניין זה במקורות לכאן ולכאן, ומסקנתו שאין בזה כל חשש. 3. סדר הגזיזה בדילוג - הרמ"א (רס ס"א) כותב מנהג לא ליטול את הציפורניים לפי הסדר אלא בדילוג, ומקורו באבודרהם ('סדר נטילת ציפרניים'). האבודרהם כותב שאין לזה הסבר ברור ("כי נטילתם על זה הסדר קשיא ואין לשאול טעם למה כי אין בו תירוץ"), אבל שמע שהנוטל אותם כסדר יש בו חשש לסכנות שונות. מנהג זה מוזכר כבר במחזור ויטרי (סי' תקכט), ועל מקורותיו הקדומים יותר ראו 'ירושתנו' ח"א עמ' רל-רלו, ועולה משם שהמקור הוא מבבל בתקופת הגאונים (וראו שם, שיש למנהג זה הקבלה במנהגי הפרסים באותה תקופה). בפוסקים קיימת גם ביקורת על מנהג זה: המהר"ם מרוטנבורג התעלם ממנו והיה נוטל את צפרניו כסדר (תשב"ץ קטן סי' תקנז). בשם האר"י נמסר ש"היה מלעיג על זה ולא היה חושש לכך" (מגן אברהם סי' רס סק"א). לפיכך כתב החיד"א (ברכי יוסף, או"ח סי' רס): "דהאר"י לא חש להא, ונוטל כסדרן... והשתא דלא נזהר כלל, ואדרבא, כתבו שהיה מלעיג על זה, ליכא שום ספיקא כלל ואין טעם ליזהר אף לכתחילה. וכן פשט המנהג בגלילותינו ואין גם אחד נזהר בזה כלל". זהו מנהג הספרדים כיום, לגזור את הצפרניים כסדרן ללא חשש (ילקוט יוסף סי' רס הערה יב; אור לציון ח"ב פמ"ז ס"ד; הרב מרדכי אליהו, הערות לקיצור שו"ע סי' עב הערה יט, אך הורה להקדים את של יד ימין, מהשיקול הכללי של העדפת הימין על השמאל וללא כל קשר למנהג הדילוג). בפוסקים האשכנזיים, רובם העדיפו בדרך כלל לחשוש לכתחילה למנהג זה, כגון המגן אברהם (שם: "מיהו יש ליזהר לכתחילה") והמשנה ברורה (שם סק"ח). אך מצאנו גם דעות אחרות: בספר 'יוסף אומץ' (לר' יוסף יוזפא מפרנקפורט, לפני כארבע מאות שנה, מהדו' פ"פ תרפ"ח סי' תקעה) כתב: "ומאחר שכתב בספר הכוונות שהאר"י לא היה מקפיד על זה נשארתי במנהגי שלא להקפיד". ובקיצור שו"ע (סי' עב סי"ד): "יש מקפידין". ובערוך השולחן (סי' רס ס"ו): "וכל אלו הדברים אין להם שום מקום בדין, ומאן דקפיד - קפיד, ודלא קפיד - לא קפיד". התנגדות תקיפה למנהג זה כתב רבי אהרן וירמיש, רבה של מץ בצרפת לפני כמאתיים שנה (מאורי אור, חלק רביעי, דף קא ע"ב-קב ע"א), וראוי לציין לתפיסתו העקרונית בעניין זה, והחשש שציין (שאקטואלי כיום לא פחות מבימיו) לתדמיתה של התורה בגלל הקפדה על פרטים חסרי משמעות שאין להם מקור בדברי חז"ל: "ובזאת תדע שאין צריך לחוש על 'שמעתי' בלא טעם, דזמנין טובא [=שפעמים רבות] שיחת חולין הוא, שאין להמציא דבר חדש אחר בעלי התלמוד ומדרשים... והשומע לדברי האר"י ישכון בטח, כי רבינו הרמ"א, כיוון שפרס המפה לכל העם העתיק מנהגים כאלו, ובעוונותינו הרבים הכבידו עול המלעיגים בדברים כאלו... ומאן דלא קפד עדיף, שלא להמציא תורה חדשה בבל תוסיף". ביסודו של דבר, נראה שהמנהג נובע ממגמה כללית שנאמרה בתלמוד הירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג): "אמר רבי אמי: צריכין למיחוש למה דברייתא חששין אסור, דלא למיתן בר נש פריטין גו פומא ותבשילא תותי ערסא" [תרגום: צריכים לחשוש למה שהבריות חוששים, שלא לתת אדם מטבעות בפיו ותבשיל תחת המיטה]. כלומר, כאשר ראו חכמים שהבריות חוששות מסכנה בדבר מסוים, ולא יכלו לערוך ניסויים ולאמת או להפריך את הקשר בין הפעולה לבין הסכנה, העדיפו חכמים שונים לאמץ את הנוהג המקובל. ואכן, לגבי הדוגמאות בירושלמי הנ"ל אנחנו יודעים היום שהכנסת מטבע לפה היא באמת סכנה מזיהומים. לגבי גזיזת הציפורניים בדילוג, עניין שכאמור אינו מוזכר בחז"ל אלא בחלק מהראשונים, מן הסתם הצטברו סיפורים על פלוני ופלוני שגזז את ציפורניו כסדרן ואירע לו כך וכך ולכן הדבר נחשב לסכנה. ובימינו, מי שלא חושש לסכנה כלשהי בגלל זה אינו צריך להקפיד על כך (והא ראיה, שבני עדות המזרח אינם מקפידים ואיננו רואים אצלם שכיחות יתירה של בעיות). גם מי שמקפיד, צריך לשמור על פרופורציות מתאימות בין חששות לסכנה בלתי מוכחת לבין זהירות מסכנות מוכחות כמו עישון או זהירות בדרכים. עוד יש להעיר, שכאשר גוזזים את הציפורניים לקראת טבילה דאורייתא עדיף לגזוז לפי הסדר, מחשש שישכחו ציפורן אחת ותהיה חציצה (פסקי תשובות סי' רס הערה 76).