שלום רב! בגמרא במסכת מגילה (דף ז.) מוצאים ששמואל משתמש בלשון הנ"ל "אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר"... ואילו במסכת חגיגה (דף י.) מוצאים את הלשון הנ"ל "אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו שנאמר"... האם יש הבדל בין הלשונות ואם כן מהו? תודה על הקדשת הזמן.

שלום הגמרא במגילה מביאה ברייתא ובה דעות שונות של תנאים מנין שאסתר ברוח הקודש נאמרה. שמואל שהיה אמורא מביא מקור נוסף ואומר "אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו". כל התנאים הביאו מקראות מן המגילה אבל שמואל הביא לא רק פסוק מהמגילה אלא מכפילות הלשון שנאמר קיימו וקבלו (שאם שניהם עוסקים בבי"ד של מטה הרי מספיק היה לכתוב קימו עליהם ועל זרעם להיות עושים וכו' אלא ע"כ קימו מתיחס לבי"ד של מעלה שמאשר מה שבי"ד של מטה קבע) ובתוספות (ד"ה לכולהו) כתבו ששאר הילפותות אפשר לסתרם לגמרי בסברא אבל זאת גם אם יש פרכא אינה נסתרת לגמרי. ומכיון שכל הדעות הביאו ראיות מפסוקי המגילה אומר שמואל שיש לי ראיה מפסוקי המגילה שעדיפה על ראיות התנאים - מלתא דעדיפא מכולהו. הגמרא בחגיגה מביאה ברייתא ובה דעות שונות על המקור להיתר נדרים. שמואל מביא מקור נוסף ומציין "דידי עדיפא מדידכו". שמואל בניגוד לשאר התנאים הביא ראיה מפסוקי התורה העוסקים בדיני נדרים ועל כן אומר ששלו המקור הטוב ביותר (=דידי עדיפא מדידכו") שכן עיקר העיון הוא שממקור הענין דולים פתרונות ודינים מבלי להביא ראיות ממרחק. וכפי שאמר שמואל מתוך שנאמר לא יחל דברו שהוא הצווי לא להתיר ולחלל את דברו מדוקדק מאותו צווי שהוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו. יום טוב