שלום, באחד השיעורים של רב מסוים באתר זה שמעתי שבגמרא נאמר כי אכילת צנון בסיום האריחה מועילה לעיכול. האם הצנון של ימי התלמוד הוא אותו צנון שאנו מכירים בימנו? תודה

לשואל, שלום וברכה! הצנון שבדברי חז"ל הוא אכן הצנון המוכר לנו ('הצומח והחי במשנת הרמב"ם' ערך צנון). מהגמרא בעבודה זרה יא ע"א ותוספות שם (ד"ה שלא פסקו) עולה שאכילת הצנון מומלצת אחרי ארוחה כבדה דווקא ולא בכל ארוחה. הרמב"ם, לעומת זאת, המליץ להמנע מאכילת צנון (הלכות דעות פ"ד ה"ט), ויש מקורות בחז"ל שמהם משתמע כך, ראה בתוספות בעבודה זרה שם ד"ה צנון. כללית, כתבו הקדמונים שבענייני רפואה אין להשתמש בתרופות של חז"ל אלא יש ללכת אחרי הרופאים בימינו (עיין תוספות במועד קטן יא ע"א ד"ה כוורא; אוצר הגאונים, גיטין, עמ' 152; ים של שלמה, חולין פ"ח סימן יב). אחת הסיבות לכך היא שאולי דבריהם נאמרו בתנאים מסוימים והחיקוי עלול להיות לא מתאים לכוונה המקורית. לפי הידוע לי גם כיום צנון נחשב מועיל לפתרון בעיות עיכול שונות, אבל כדאי לשאול תזונאי מוסמך האם זה נכון ואחרי איזו ארוחה זה מומלץ.