ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דין אישה בזמן קבלת גט משליח | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ז טבת תשע"ז

דין אישה בזמן קבלת גט משליח


כולל דיינות בית אל

שאלה:
שלום הרב
מה דינה של אישה כאשר שליח שיצא מטעם הבעל בשליחות למסור לאישה גט.
ובאותו זמן שהשליח בדרך לאישה ניפטר הבעל
1. האם האישה אלמנה ומקבלת את זכויותיה כאלמנה ?
2.האם האישה נחשבת גרושה ?
3. האם בכלל יש חילוק זמנים "ומעמדות" וזכויות עבור האישה במציאות מורכבת כזו ?

בברכה
ותודה רבה הרב .

תשובה:
שלום וברכה:
לגבי שאלתך אין כל שינוי ביחס לאשה, והיא מקבלת את כל זכויותיה כאלמנה. וכן מפורש בשולחן ערוך אבן העזר סימן קמא סעיף נח: "כיון שהשולח גט לאשתו אינו גט עד שיגיע לידה, הוא חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה עד שיגיע לידה או ליד שליח קבלה. ואם מת קודם שיגיע, אין גט לאחר מיתה".

אך לגבי הבעל ישנה מחלוקת ראשונים, כאשר כתב גט ושלח לאשתו ומתה האשה קודם שיגיע הגט לידה, האם הבעל יירש את אשתו או לא.
הגמרא במסכת בבא בתרא (קמו.) כותבת: אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה; אמר לה: ריח צנון אני מריח בגליל, אמרה ליה: מן יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה! נפל עלה חורבה ומתה; אמרו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה, מתה - אינו יורשה.

נחלקו הראשונים בבאור הגמרא, הרשב"ם מסביר סוגיא זו באשתו לאחר נישואין, וכיוון שניכנס לבדוק האם לגרשה, אינו יורשה. וזה לשונו: "ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה כדאמרינן במס' גיטין (דף יח) משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות". אך נראה שגם הרשב"ם יודה שהבעל חייב לה מזונות והראיה לכך היא מספק מגורשת שהבעל חייב במזונותיה כתובות צז: ונפסק בשולחן ערוך אבן העזר צג, ב.

לעומתו התוספות כותבים: "פירש רבינו יעקב דבארוסה מיירי, ובא לראות אם היא תותרנית אם לאו ואם אינה תותרנית ישאנה, ואמרו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה ולא לשם נישואין נכנס ולכן אם מתה לא יירשנה". וכן פסקו הרא"ש והטור.

הרמ"א באבן העזר סימן צ פוסק: "כל זמן שלא נתגרשה, אף על גב שנתן עיניו לגרש, יורשה". משמע שמכריע כתוספות. אך בסוף רמ"א זה מובא: "המורד על אשתו או מדירה ואינו נוהג עמה מנהג אישות, י"א דאם מתה אינו יורשה". (הגהות הרי"ף כתובות כז:). ולכאורה דברים אלו מקורם ברשב"ם כפי שכותב הדרכי משה (טור צ, ה). ונראה שיש לחלק (וכך כתב הדרכי משה ונשאר בצ"ע) כדברי השטמ"ק בכתובות סד. שכתב בשם ה"ר ישעיה מטראני: "ולדברי הכל כל מאן דכייפינן ליה לאפוקיה בין מעיקרא דדינא,,, אם מתה לה איתתא מקמי דתיפוק מיניה דבעל בגט בעל ירית לה ולא מפקעא ירושתיה דבעל אלא בגרושין וכן הלכתא. ונ"ל דדוקא המורדת על בעלה וכן אותן שכופין אותו להוציא ירית לה בעל אבל אם הדיר את אשתו אם הוא מורד בה,,, ומתה אשתו קודם גירושין אינו מן הדין שיירש אותה שהרי אינו נוהג בה מנהג בעל אינו מן הדין שהנהיג בה מנהג בעל אבל זה שאינו נוהג בה מנהג בעל אינו מן הדין שיירשנה".

וכן כתב הב"ח אה"ע סימן עז (ב), דאפילו לר"ת והרא"ש החולקים על הרשב"ם בפרק מי שמת וסוברים דאשה שהיא עם בעלה בקטטה אף על פי שנתן עיניו בה לגרשה מתה יורשה - שם נהג בה מנהג בעל עד שעת מיתה, אבל בשאינו נוהג בה מנהג בעל נעקרו תנאי האישות לגמרי כיוון שהוא פשע בה, הלכך מתה אינו יורשה.
בברכה:
הרב משה מאיר אבינר


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il