1. הרצי"ה היה נוהג לומר מקור פשוט להבנה שקיבוץ הגלויות על שלביו היינו התחלת הגאולה- מהגמרא המפורסמת על הקץ המגולה שגדרו ש"הארץ תיתן פירותיה" וכמו שקרה רק שעם ישראל שב לארצו ויש לציין לרמבן המפורסם על שיממון הארץ שאינה נותנת לעם אחר להתישב בה ובזה יש טעם ע"פ גמרא המצריך אמונת חכמים פשוטה!! בנוסף לטעמים מתוך הבנה עמוקה בסתרי תורה כמאמר הגאולה של הרמח"ל, קול התור להגר"א האוה"ח עה"ת, המהר"ל, ריב צדוק מלובלין , הרב קוק שמכולם עולה מפורש יסוד "הגאולה בדרך הטבע" שמורה שקיבוץ הגלויות הוא התחלת הגאולה בקומה המכונה ברב קוק תחית חול וכו, ויש להוסיף שברב קוק יש אמירות מפורשות ש"אתחלתא דגאולה ודאי מופיעה לפנינו" באיגרות אורות התחיה ובקבצים ועוד 2. יש להזכיר דבר ידוע שאמרו הרצי"ה זצוק"ל בלנתיבות ישראל ובשיחות שהוא בעצמו עשה סבב אצל גדולי ישראל בגולה ואמר שחלק היו בעד חלק נגד והרוב לא ידעו להביע דעה!!! וכ"כ רב אברום זצוק"ל במורשה שגם הוא הכיר את גדולי ישראל של הדור דאז ואמר שלא היה רוב נגד חזון האתחלתא 3. גבי השאלה היאך תיתכן גאולה כשרוב העם חוטא בזה אין צורך להאריך דברים הכתובים מפורש באוה"ח הרב קוק ועוד ש"התשובה לא מעכבת הגאולה" שכל עינין הגאולה בדרך הטבע שהיא לא מכוח הזכויות של עמ"י המכונה אחישנה אלא ע"י שמעמיד עליהם מלך קשה כהמן שיזככם היינו השואה כנודע וזה המכונה בעיתה, אך גבי השאלה מהרמב"ם שעולה שהמשיח יכניע האומות תחתינו ואנו לא רואים את זה תשובתה בצידה ע"פ הרב קוק הגר"א ועוד שבגאולה יש שלושה שלבים עיקריים השניים הראשונים המשיחים הנזכרים שם הכוונה להארה של תקופה לעומת השלב הראשון "גופא דמלכא משיחא" היינו שהגאולה באה לידי ביטוי בגשמיות המכונה תחית חול השני "רוחא דמלכא משיחא" היינו שהגאולה באה לידי ביטוי ברוחניות המכונה תחית הקודש והשלב השלישי הוא שעליו דיבר הרמב"ם "איחוד הגוף והרוח של המשיח" היינו שבא המשיח כאדם ומוריד נשמה המאירה את אור היחידה בעולם שבו מתאחדים הרוח והגוף ממש ויבוא לידי ביטוי במלוכה שהיא גם מימד גשמי וגם מובן רוחני ללמד את העם, והדברים דקים ומצריכים העמקה ע"כ בס"ד 4. לשאלה העיקרית בס"ד האם נכונה הבנתי שישיבת עותניאל הקדושה מרימה על דגלה שהגיע "עת תחית הקודש" ומזה נובעים ההדרכות הייחודיות שלה וכ"כ הרב החלבן שליט"א בהקיצו ורננו ושמעתי שכן דעת הרב אורי שרקי ועוד, בתודה מראש

שלום וברכה! לגבי סעיפים 1-2 - יישר כוחך. לגבי דבריך בסעיף 3: אתה מציג עמדה שעל פיה רק לאחר שיסתיים השלב של "תחיית החול" יתחיל השלב של "תחיית הקודש". על פי תפישה כזו, יש מקום לדון האם כבר הגענו לשלב זה או לא, ומתוך כך האם עלינו לעסוק כעת בתחיית הקודש. אולם בדברי מרן הראי"ה באורות הקודש (ח"א עמ' קנ"ה, "עת תחית הקדש") אנו רואים, שכבר באותה תקופה של ראשית מפעל ההתיישבות ושיבת ציון, הוא קבע ש"הגיע הזמן" לכל מי שרוח ה' בקרבו לשאוף לתחיית הקודש. השאיפה היא שהתחייה הרוחנית תיעשה במקביל לתחייה הפיזית, ולא תתעכב עד שתחיית החול תושלם. ומתוך כך לגבי סעיף 4: על פי הבנתי, ההשקפה שהגיעה עת תחיית הקודש אינה השקפה ייחודית רק לישיבת עתניאל ולרבנים שהזכרת. כך נאמר במפורש בפיסקה שהזכרתי מדברי הראי"ה, וכך כתב הראי"ה גם במקומות נוספים, כגון באגרות הראי"ה (אגרת שע"ח): "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים... ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו...". דהיינו שלימוד התורה ועבודת ה' בתקופתנו אינם צריכים להיעשות רק באותו אופן כמו בזמן הגלות, אלא עליהם להיות מוארים באורה של התקופה המיוחדת בה אנו חיים, תקופה שבה עם ישראל שב לארצו ומופיע אור של התעוררות הגאולה. על פי התרשמותי, כל בתי המדרש של הציבור הדתי לאומי אוחזים בתפישה זו במידה זו או אחרת, וסוברים שלימוד התורה ועבודת ה' בתקופתנו צריכים להתחיות ולהתחדש. כך למשל, בבתי המדרש בציבור שלנו מדגישים נושאים שלא הודגשו בתקופת הגלות, כגון לימוד הנושאים השייכים לגאולה ולשיבת ישראל לארצו, הן בהלכה והן באגדה, ובכלל חשיבותו של העיסוק בלימוד האמונה כחלק מהותי מבניין התורה של תלמידי חכמים. כך גם העיסוק בשאלות נוספות, כדוגמת היחס בין החומר והרוח, בין תורה לחיי המעשה, בין הפרט לכלל ובין ישראל לעמים, מושפע מאורה המיוחד של תקופתנו. כמובן, הדבר אינו פשוט כלל, וצריך לברר היטב את טיבה של ההתחדשות הזו בתורה וכיצד תורתנו תהווה המשך של שלשלת הדורות ולא תתנתק ממנה. בעניין זה יש הבדלים ולעיתים אף מחלוקות בין בתי המדרש השונים, אבל עצם העיקרון הוא כמדומני מוסכם.