שאלה
שלום,
אני מצטט:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מח עמוד א:
מתני’. משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות,
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ג:
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם... ואסור לשומעם מפני החורבן
השאלה היא: מי מתייחס להלכה הזאת? אפילו בקבוצות הכי מחמירות לא מתייחסים לזה. אבל זו הלכה מפורשת שחור על לבן!
בבקשה תנסו "לפייס " לי את זה... קשה לי...
תשובה
שלום וברכה!
ראשית, כאשר מדובר בשמחה של מצוה, כגון חתונה, ברית מילה, הכנסת ספר תורה, שמחת חג וכדומה, ודאי שמותר גם לשיר וגם לנגן.
ויש שהתירו באופן כללי בשירי קודש, גם כאשר אין מדובר באירוע של שמחת מצוה. אלא שבזה יש שפירשו את ההיתר רק לעניין שירה בפה ולא לעניין נגינה בכלים.
גם לגבי שירה ונגינה של חול, אין זה מוסכם שהאיסור הוא גורף וכללי. בעניין זה ישנן דעות שונות בין הפוסקים וחילוקים בין מצבים שונים, ואנסה לסכם בקצרה:
לגבי שירה (ללא נגינה), הדעה הרווחת היא שבאופן כללי הדבר מותר, ורק כאשר מדובר בשירה שנעשית במשתה היין הדבר אסור.
לגבי נגינה:
לדעת הרמב"ם אכן בזמן החורבן אסורה נגינה באופן כללי. אולם לדעת רש"י ותוספות, גם בזה האיסור הוא דוקא במצבים מיוחדים, כגון שירה בזמן שתיית יין, או אדם שבאופן קבוע מנגנים לפניו בכל יום.
השולחן ערוך מעתיק את לשון הרמב"ם. ואילו הרמ"א פוסק כרש"י ותוספות, ולפי זה ברוב המצבים מותר לנגן, ורק במסיבות של יין וכדומה אסור.
בנוסף לכך, יש שהזכירו צדדים נוספים להקל בזמננו:
יש שהקלו כאשר אין מדובר בנגינה של תזמורת ממש, אלא בשמיעה של הקלטה או שידור ברדיו וכדומה.
ויש שצידדו, שכיוון שהאיסור הוא מחמת אבלות החורבן, הרי בדורנו, שזכינו לקיבוץ גלויות וחזרת עם ישראל לארצו, יש מקום להקל יותר בדינים אלה, אף שעדיין לא זכינו לבניין שלם.
בסיכום: לאשכנזים יש ודאי מקום גדול להקל בשירה ונגינה, מלבד במסיבות של יין כמו פאבים וכדומה. בין הפוסקים הספרדים יש שצימצמו את ההיתר רק לשמיעה של הקלטות ורק בשירי קודש, ויש שכתבו שגם לספרדים יש על מה לסמוך להקל בזה כמו האשכנזים.
מקורות: טור ובית יוסף או"ח תק"ס, ג. שו"ע שם, ומשנ"ב. אגרות משה או"ח א', קסו. יחוה דעת א', מה. שם ו', לד. ילקוט יוסף מועדים, מנהגי ימי בין המצרים, ד'. תחומין י"ג, מאמרו של הרב שמואל דוד. תחומין כ"א, מאמרו של הרב שלמה דייכובסקי.
