בס"ד הרב כתב בתשובתו לגבי הגדרת החווה החקלאית: "הגדרת החווה (כפי שאני מכיר) איננה חצר (שהגדרתה הל’ מעשר פ"ד ה"ח) מכיוון שאין אדם שאוכל בה ואין כלים משתמרים אלא אלו שדות או פרדסים גדולים. על כן אין בה דין חצר אלא דין גינה". החווה עליה דיברתי בשאלתי היא מקום מגודר ונעול. אין שם שדות ופרדסים גדולים אלא הכל בקטן - לצורך לימודי [פרדס קטן, כוורת, ערוגות, שבעת המינים, חממות וכדו’]. חלק מהכלים המצויים שם ננעלים בתוך מכולות וחדרים, וחלק מפוזרים בשטח החווה. הצוות של החווה נמצא שם בשעות העבודה והם אוכלים שם. כמו כן - לפעמים חלק מהפעילות של הכיתות המגיעות לשם כולל גם סעודה [אפיית פיתות וכו’]. האם הנתונים הללו משנים את הגדרים שהרב כתב בתשובה? יישר כוח ושבוע טוב

בס"ד שלום וברכה לפי ההגדרות שנכתבו נראה שזו לא גינה אלא חצר. שהיא קובעת למעשרות שאין אדם בוש לאכול בה והכלים נשמרים בה. החווה הזאת לפי הנכתב אין רובה נזרעת ועל כן דינה כחצר ולא כגינה (רמב"ם מעשר פ"ד הי"ד). א. אין לאכול שם בקביעות. ב. אפשר לאכול שם ללא הפרשת תרו"מ רק אחד אחד. אם הקוטף קטף שתי פירות חייב לעשר למרות שקטף לאנשים מסויימים בכו"א נחשב כאילו קטף עשר פירות ועליו להפריש לפני אכילה. ג. כניסה לסככות לא נראה ככניסה לבית מכיוון שאין שם דיורין בקביעות, (ד', ד) וכן לעניין בית הכנסת ובית המדרש שאם המלמדים קבועים שם שעות רבות הוא מוגדר בית דירה אבל אם באים לשיעור בלבד אין שם קביעות של בית. נראה שהן כיתה והן סככה לא גורמים לקביעות, אבל בכל החצר אסור לאכול אם יש צרוף ולא התירו אלא אחד אחד. ד. רכב נראה שלא מחייב בקביעות, אבל אם כבר התחייב בחצר לא נפטר. ה. אם הוגדר הכל כחצר אין נפק"מ בכניסה לכתה וסככה שאינן קובעות יותר מהחצר (כל זמן שאין שם דיורין ולא לימודים קבועים). ו. אם היה רוב זרוע היה מקום לדון, אבל לפי הנאמר יש מיעוט נטיעות ועל כן אפשר להגיר כחצר. בברכת התורה והארץ הרב יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ