ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

משלוח מנות באוכל של הישיבה | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"א אדר תשע"ז

משלוח מנות באוכל של הישיבה


הרב עזריה אריאל

שאלה:
האם תלמידי ישיבות יכולים לצאת ידי חובת משלוח מנות בנתינת מנות מארוחת הבוקר בישיבה לחבריהם?

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!

בני ישיבות שהוריהם משלמים שכר לימוד לישיבה יכולים להניח אוכל בצלחתם ואחר כך להעבירה לאחר ולקיים בכך מצוות משלוח מנות וגם לקבל בחזרה באופן זה. ברם, מאחר שעניינה של המצווה להגביר אהבה ואחווה, כדאי לעשות זאת באופן שאכן מדגיש את הבחירה של פלוני לתת לאלמוני ולא כלאחר יד בהחלפת צלחות סתמית עם הסועד שלידו, ורצוי גם להוסיף איזה ממתק וכדומה כנופך שידגיש את העניין. אלו שאינם משלמים לישיבה, רצוי שיבקשו רשות מפורשת מהנהלת הישיבה, שתקנה להם את האוכל לצורך זה.

הרחבה:
בפשטות כדי לקיים מצוות משלוח מנות צריך שהמנה תהיה בבעלותו של הנותן, וראובן לא יוצא ידי חובה בהעברת מנתו של שמעון ללוי, אפילו אם שמעון מסכים לכך, אלא אם כן שמעון הקנה לראובן את המנה. לכן שאלתך תלויה בשאלה: האם האוכל שמוגש בישיבה שייך לתלמידים?
בוודאי בכל ימות השנה לא אכפת כלל להנהלת הישיבה אם שני בחורים יחליפו את צלחותיהם העמוסות זה עם זה, אך אין פירוש הדבר שהאוכל קנוי לראובן ומכח זה הוא מחליף עם שמעון, אלא שלא אכפת לישיבה אם שמעון יקח את מנתו בעצמו או יקבלנה מראובן, מאחר שבסופו של דבר בני הישיבה הם האוכלים והאוכל מגיע לייעודו. אך האם מותר, למשל, לבן ישיבה לקחת את מנתו ולהעביר אותה לאדם שמחוץ לישיבה? מי שמשלם על האוכל שהוא אוכל אכן רשאי לעשות זאת, אבל מי שאינו משלם הרי זה כאורח, שספק רב אם מותר לו לתת את ארוחתו במתנה.
שאלה זו של בעלות האורח על מנתו נדונה בפוסקים בכמה הקשרים. הרמ"א (אה"ע סי' כח סי"ז) כתב שאורח שנטל את מנתו וקידש בה אשה הרי זו מקודשת. יש מנושאי כלי השו"ע שהתלבטו בדבר, מפני שהאוכל של האורח אינו קנוי לו אלא לאכילתו, עם הגעתו לפיו, ולא כאשר הוא בצלחתו. ויש שאמרו שמדובר שם במקרה מיוחד שקידש את אחת ממשפחת בעל הבית, ויש להניח שהוא מרוצה בדבר ומקנה את האוכל במיוחד לאורח לעניין זה, אבל אין זו הנחה קבועה שמה שניתן לאורח שייך לו (עיין שם בט"ז ובהגהה שבצדו). נראה שיש בזה מחלוקת כבר בראשונים מאימתי האוכל קנוי לאורח והאם רק לצורך אכילתו, עיין ר"ן בנדרים לד ע"ב ד"ה אמר ליה לאפוקי וברא"ש שם, וראה מקורות רבים לכאן ולכאן בשבט הלוי ח"ד סי' רכה ובמאמרו של הרב מנחם סאוויץ, 'קנייני אורח אצל בעל הבית', אור ישראל לה עמ' קג-קי. וכל זה באורח שלא שילם על האוכל, אבל אם שילם הדבר ברור שמה שמונח בצלחתו הוא שלו (ערוך השלחן אה"ע שם סעיף עה).
לעניין משלוח מנות, מצאנו בשפת אמת (מגילה ז ע"ב) שפירש את המעשה באביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין ש"מחלפי סעודתייהו להדדי": "שהיו אחים סמוכין על שלחן אביהם, וקמשמע לן דאע"ג דאורח אסור ליתן סעודתו במתנה לאחר, דבעל הבית יהיב ליה למיכל ולא למיתביה לאחריני, מכל מקום להחליף סעודתייהו אהדדי שרי". כלומר, אסור לאורח לתת את מנתו לאחר, אבל להחליף עם אורח אחר מותר ואף יוצא בזה ידי משלוח מנות.
ברם, ב'חשוקי חמד' (מגילה שם) כתב בשם הרב אלישיב זצ"ל שלאור הספק הנ"ל בהגדרת בעלות האורח על מזונו אין לסמוך הלכה למעשה על פירוש השפת אמת. זאת אומרת, אמנם חשש גזל אין כאן, כי לא אכפת למארח מי יאכל מה, אבל מכיוון שיש ספק האם לאורח בעלות על האוכל שבצלחתו הרי שספק אם יצא ידי חובת משלוח מנות. אגב, לגבי חיילים כתב בחשוקי חמד שם (בשם הרב אלישיב) שמותר להם לתת את מנותיהם זה לזה, מפני שהם כמו פועלים שזכאים למזון מהמעסיק שלהם, והם הבעלים על מזונם, אלא אם כן הצבא מקפיד על כך. והוסיף (בשם עצמו) שחולה המאושפז בבית חולים רשאי גם כן להחליף את מנתו עם אחר, מפני שהוא משלם לקופ"ח המשלמת עבורו לבי"ח, והרי זה כאורח במלון.
לגבי בני ישיבות, בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סי' קפט אות כד) הסתפק האם מותר להם לקיים את המצווה בהחלפת מנותיהם, שמא האוכל אינו שלהם. בילקוט יוסף (פורים, עמ' תשמ) הביא דעות שונות בעניין (ושם בשם הרב אלישיב להתיר כשאין אפשרות אחרת, כנראה בהנחה שמנהג הישיבות להקנות לעניין זה), והעיר גם שאין קירוב דעת וחיבוב בהחלפת מנות אחידות שהתבשלו באותו מטבח ציבורי.
בהליכות שלמה (פי"ט סט"ז) כתב יתירה מזו, שבני ישיבה יוצאים ידי חובה בנתינת מנותיהם לאחר, ומשמע מדבריו שבן הישיבה רשאי לתת אפילו למי שאינו מבני הישיבה. והטעם, שמכיוון שהנהלת הישיבה הקנתה לבחורים את המנה לעניין אכילה, והבחור נטל את מנתו ואין רשות למישהו אחר לקחת ממנו, הרי זה שלו לעניין זה. ועי"ש הערה כז, שחידש (בניגוד להנחה שכתבתי לעיל בפשטות ומשתמעת מהפוסקים הנ"ל) שאין בכלל דין "לכם" במשלוח מנות (ולכן בעל השולח בשם אשתו לא צריך להקנות לה לפני זה את המנה; ועיין גם בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תו ושו"ת להורות נתן ח"ב סי' נד). עיין גם במקראי קודש (פרק יב הערה סד) בשם הרב אליהו זצ"ל, שהתיר להחליף את המנות משום שאין בדבר היזק להנהלת הישיבה (אלא שלדעתו שם בני ישיבה שאין להם הכנסה משלהם פטורים בכלל ממשלוח מנות, עי"ש).
אם כן, הדעת נוטה להתיר להחליף את הצלחות זה עם זה, משום שלא מפורש דין "לכם" במשלוח מנות, וגם יש מקום לומר שהישיבה מקנה לבחורים את האוכל לעניין זה, אבל רצוי לצאת מידי ספק ולבקש רשות מהנהלת הישיבה.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il