ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

להוסיף סכום לכתובה | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ז ניסן תשע"ז

להוסיף סכום לכתובה


הרב חיים שרייבר

שאלה:
שלום כבוד הרב,
ב"ה אני עומד להתחתן. לפי מה שהבנתי הסכום של הכתובה כלול מ3 פרטים. חלק אחד מהם נקרא "נדוניא" וזה הכסף שהאישה מכניסה לבעלה. השאלה שלי היא. נגיד שהכלה עבדה הרבה לפני החתונה וחסכה סכום כסף גדול . האם אני צריך להוסיף לה אותו בכתובה? ומה הדין אם אני לא יודע אותו? (אני ספרדי).

תשובה:
שלום
אין צורך להוסיף סכום זה לכתובה. הכתובה מנוסחת באופן קבוע ועל תוכנה חותם הבעל. הביא כאן פירוט נרחב גם ביחס להסתכלות כיום על מעמד הנכסים של שני בני הזוג כפי שהרחיב וביאר הרב יעקב אריאל.
שטר הכתובה הוא שטר התחייבות שהבעל נותן לאשתו בשעת הנישואין ובו מפורטות כל חובותיו כלפיה והסכום שיתן לה לכשיגרשנה או לכשימות.
בכתובה כלולים ההתחייבויות של הבעל כלפי אשתו.
"עיקר כתובה": התחייבות הבעל לאשתו בשעת הנישואין על סכום של מאתיים דינר - אם היא בתולה, או על סכום של מאה דינר - אם היא אינה בתולה, שכאמור, ינתן לה לכשיגרשנה או לכשימות.
"תוספת כתובה": הוספה על "עיקר הכתובה". התחייבות הבעל לאשתו בשעת הנישואין על סכום שמעבר לעיקר כתובתה.
כמו כן נרשמים בכתובה נכסים שהאישה מכניסה לבעלה בנדוניה מתוך כוונה שיהיו ברשותו וקניינו, ושוויים נרשם בכתובה. נכסים אלו נקראים "נכסי צאן ברזל", והם נידונים כנכסי הבעל והוא יכול לעשות בהם כרצונו - למוכרם או לתתם במתנה. אך יש עליו אחריות גמורה לגבי שמירת ערכם. כלומר: אם יפקעו הנישואין, יחזרו לאשה הנכסים לפי ערכם המלא ביום הנישואין.
ישנו סוג נוסף של נכסים הנקראים נכסי מלוג. אלו נכסים שהאישה מביאה לבעלה עם נישואיה, ואינם נרשמים בכתובה, או נכסים שבאים לה בירושה או במתנה לאחר נישואיה. "נכסי מלוג", אינם עוברים לרשות הבעל אלא הם שייכים לאשה בלבד, אך הבעל זכאי להנות מן הפירות (הרווחים) שמפיקים נכסים אלו. על הבעל לטפל בנכסים, אך אין הוא חייב בשמירת ערכם ("אינו חייב באחריותם") - אם אינו מפסידם בכוונה. עם פקיעת הנישואין, כתוצאה מגירושין או ממיתת הבעל, האישה מקבלת נכסים אלו כפי שהם, כך שאם עלה ערכם - הרוויחה; ואם ירד ערכם, או שאבדו מן העולם - הפסידה.
לפי תקנות אלו, כל רכוש הבית, כולל רווחיה של האישה, שייכים בלעדית לבעל ואין לאישה סמכות להתערב בניהולם, אלא אם כן היא רואה את עצמה נפגעת מדרך ניהולו של הבעל את הנכסים (עיין למשל סימן פה, סעיף יג ואילך).
המציאות הכלכלית-חברתית בימינו השתנתה. האישה רוכשת בדרך כלל מקצוע משלה ועובדת בו מחוץ לביתה. יש והיא משתכרת לא פחות מבעלה ולפעמים אף יותר. ומכיון שבעל המאה הוא גם בעל הדעה האישה שותפה מלאה לבעלה בכל הוצאות הבית. וממילא גם הרכוש שהיא מביאה עמה, בין אם הוא נכסי מלוג, או נכסי צאן ברזל או הכנסותיה ממעשי ידיה, אינו נמסר בלעדית בידי הבעל לעשות בו כטוב בעיניו. בפועל האישה לא ויתרה על זכותה בניהול רכושה. הקופה משותפת, ולמעשה האישה רואה את עצמה שותפה שוות זכויות בכל הרכוש המשותף בין זה שלה ובין זה של בעלה. ויש לשער, שאם בעל יתבע על פי דין תורה זכויות בלעדיות ברכוש הבית, ייאמר לו, לפחות משום שלום בית, שיימנע מכך. יתירה מזו, ייתכן אף שייאמר לו שעל דעת כן האישה הביאה עמה את רכושה והכניסה את משכורתה לקופה המשפחתית, על מנת שתהיה שותפה שווה ברכוש.
תפיסתה העקרונית של התורה את מבנה המשפחה לא השתנה ולא תשתנה לעולם. לפי תפיסה זו המשפחה היא גוף אורגאני אחד שבו כל אחד משקיע על פי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. על פי הנחה זו לעולם לא יוטל כל העול הכלכלי לפרנסת המשפחה על האישה, כי תפקידה גם להביא חיים לעולם, בפרט בתקופת הפוריות. הבעל הוא זה שחייב לשאת בעיקר בעול הפרנסה. עבודת האישה מוסיפה לרווחת הבית אך לא נועדה לקיים אותו. וממילא תקנות חז"ל תקפות בעיקרן גם בימינו, אם כי יישומן שונה בהתאם לנתונים המשתנים.
האישה בימינו נכנסת לחיי הנישואין על בסיס של הבנה שונה, של פחות תלות, ויותר הדדיות. המשפחה אינה מפעל כלכלי שבו ניתן לפצות כל עובד לפי כרטיס עבודה. עם זאת מוסכם על בני הזוג שהם למעשה דומים במידה רבה לשותפים שווים. גם אם הדברים אינם נאמרים במפורש ולא נחתמים בחוזה מיוחד המציאות החברתית יצרה נוהג שעל דעתו כל הזוגות נישאים כיום.
באשר לשאלה העקרונית, האם חל בימינו שינוי מהותי בבעלות על הרכוש, נחלקו שני חברי בית הדין הגדול, הרב שלמה דייכובסקי והרב אברהם שרמן (תחומין כרך יח ויט) דיונם נסוב בעיקר סביב השיתוף בנכסים וזכות הבעל בפרות אשתו, אולם יש לו השלכות מרחיקות לכת על המערכת המשפחתית כולה.
אולם הויכוח העקרוני ביניהם הוא בשאלה, האם המנהג המקובל בחברה, של שיתוף בנכסים בפועל, גורם לשינוי המעמד ההלכתי.
הרב דייכובסקי טוען, שמכיון שהמנהג הנוהג כיום בכל המשפחות בכל המגזרים הוא שהאיש והאישה מנהלים את כל עניני הממון שביניהם בשותפות, הפך נוהג זה להלכה מחייבת, שהרי על דעת כן נכנסו לחופה. אי לכך אין לבעל זכות מועדפת בפרות נכסי מלוג של אשתו.
חולק עליו הרב שרמן וטוען שיש כאן עימות בין שתי השקפות עולם ולכן אין ביכולתה של השקפת עולם שונה מההלכה לעקור את ההלכה. לדעתו, עלינו לומר שההלכה נשארה כמות שהיא, שהפרות של נכסי המלוג שייכים פורמלית לבעל, אלא שהבעל מוחל משום שלום בית ומשתף את האישה למעשה בכל הכרעותיו. אולם אין כאן ויתור עקרוני על עצם זכויותיו. אלו נשארו בעינן.
(את רוב התשובה לקטתי ממאמר של הרב יעקב אריאל תחומין כ"ב - מבנה המשפחה המודרנית - השלכות הלכתיות).
יום טוב


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il