ההלכה קובעת כי כספי צדקה יחולקו בשלושה. האם ההלכה תקפה גם בימנו אנו? שכן יש הטוענים כי די באחד. על בסיס מה נולדה קביעה זו? אני חי במקום שבו אחד ויחיד מחלק כספי צדקה וקמחא דפסחא לבדו ללא שותפים וללא שהציבור המליכו אותו לכך. מה שכול החלוקה נעשית ללא קריטריונים ומבלי שמישהו רשאי לבקרם. הכל חסוי נסתר כמו שאומרים מתן בסתר על ידי יחיד נסתר. אודה אם תשיבו לי במפורט מה נהוג ומקובל וכיצד הדבר אמור להתבצע הלכה למעשה. תודה למשיב.

ב"ה שלו', לא חל כל שינוי בהלכה והיא נותרה על עומדה. אדרבה ואדרבה, בימינו אפילו "הציבוריות" הכללית דורשת שקיפות - ולא תהא כהנת כפונדקית. ראוי אפוא שגביית הצדקה וחלוקת הצדקה ייעשו כהלכה. מי לנו גדול ממשה רבנו, ואפילו הוא מסר דין וחשבון מפורט לעם ישראל - מה בדיוק נעשה עם תרומותיהם (שמות לח), וכמותו גם שמואל (שמואל א' יב). ובירושלמי שקלים (ג) נאמר: "מצינו בתורה, בנביאים ובכתובים שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום. בתורה מנין ?"והייתם נקיים מה' ומישראל"(במדבר לב, כב) ובנביאים מנין ?"א-להים הוא ידע וישראל הוא ידע"(יהושע כב,כב) ובכתובים מניין?"ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם"(משלי ג,ד). בשל כך נפסק להלכה (שו"ע יו"ד רנז): "אף על פי שגבאי צדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם, מכל מקום טוב להם ליתן חשבון ,שיהיו נקיים מה' ומישראל", ועוד שם: "גבאי צדקה אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק", אלא הולכים יחד והאחד מבקר את השני, ונמנעים מכל חשד. בהתאם, ראוי לפעול כהנחיית הגמרא (בבא בתרא ח) וכפסיקתה ברמב"ם (הלכות מתנות עניים ט): "קופה של צדקה נגבית בשניים ומתחלקת בשלושה. נגבית בשניים שאין עושין שררות על הציבור פחות משניים, ומתחלקת בשלושה כדיני ממונות. תמחוי נגבית בשלושה ומתחלקת בשלושה, שגבויה וחלוקה שווים". עם זאת, נכון הוא שכאשר אין מדובר בכפייה על הצדקה אלא בגבייה התנדבותית וחלוקה התנדבותית, יש לסובר שיכולים להיעשות ביחיד על מה שיסמוך (ב"י יו"ד שם ורדב"ז על הרמב"ם שם). עם זאת, הנהגה נכונה, נבונה וראויה יותר היא - כאמור - שלא לעשות זאת ביחיד, לקיים בקרה נאותה, ואף שקיפות בדיווח. גם צודק וגם חכם. ברכה והצלחה