שלום וברכה, לאחרונה ( כיוון שנעשה אקטואלי בשבילי..) אני עוסק בהלכות צניעות בכלל ושמירת נגיעה בפרט, רציתי לדעת האם מבחינת ההלכה היבשה ישנו איסור של נגיעה בין בחור לבחורה לפני חתונה - נגיעה שיהא לא דרך תאווה אלא דרך הבעת חיבה בעלמא? אנמק: ידוע שכל אישה נידה אסורה מדין ערווה, (יו"ד קפג) וכבר אסר הרמב"ם והשו"ע כל סוג של קרבה לערווה, כולל נגיעה, אמנם מבירור שעשיתי בדבר הגעתי למסקנה שהנגיעה האסורה מהתורה היא רק נגיעה "דרך תאוה וקירוב בשר" ( - כלשון הרמב"ם והשו"ע) - אם כן מדאו’ לא נראה שישנו איסור של נגיעה שהיא לא דרך תאווה, מצד שני השו"ע (אבה"ע כא) מצריך הרחקה גדולה מנשים ונראה ברור מדבריו שאין להתיר שום נגיעה - ונראה פשוט שזהו איסור מדרבנן בעלמא אם אינו דרך תאווה מכאן שאלתי את עצמי האם האיסור הוא איסור מהותי - אסרו חכמים נגיעה כל שהיא מחמת עצם הנגיעה, או שמא האיסור הוא משום "הרחקה " - חשש הגעה למעשה או הרהור? לפי הבנתי נראה שהאיסור הוא איסור מסוג "הרחקה" בעלמא מכיון שאנו מוצאים שאפשר להסתכל בפנויה לשם בדיקה האם נאה בעיניו, כן עוד מה שעולה מפסק השו"ע (יו"ד קצה ז ) שמותר לאדם להסתכל באשתו נידה אפילו שנהנה וכותב הש"ך שם שכיוון שס"ס מותרת לו אזי לא יבוא לידי עבירה (וגם האיסור לחבק אחיות הוא משום שלא יבוא להקל בדיני עריות כמו שמסביר באג"מ יו"ד ח"ב סימן קלז, ולא ראיתי שמקפידים בדבר היום) אם כן נראה שהקדמונים אסרו כל נגיעה בין איש לאישה לא מדרבנן מכיוון נגיעה שיכולה להוביל לחטא, ומן הסתם שזה המציאות שהייתה בזמנם, ועכשיו שאלתי עולה ביתר תוקף: נכון ש"אין אפוטרופוס לעריות" וכתבו הרבה אחרונים שבענייני צניעות לא משתנה הדבר במשך הזמן, אמנם לענ"ד פשוט שאין הדבר כן - שהרי אנו רואים שבימינו תפיסת המיניות השתנתה ודברים שפעם לא יעלו על הדעת שישו כמותם - נוהגים בהם העולם בקלות ראש, לכל אדם לא יפריע לשמוע זמר אישה (במיוחד אם לא רואה אותה), לגעת בה קלות , (ואפילו להרבה אנשים לחבק ולנשק היום אלו דברים של מה בכך) ועולה מדברי הקדמונים שדבר זה היה גורם לאנשים בזמנם להרהור. עקב כך - האם לא ראוי להגדיר את הנגיעה האסורה בצורה יותר מקילה, ולהסתמך על ההלכה היבשה שכיון שאין איסור דאו’ אלא רק איסור מדרבנן של הרחקה - במקום שאין חשש כלל (כגון נשיקה לדודה שגדולה בעשרות שנים) אני מבין שזהו פתח להקלה משמעותית ו"פורץ גדר ישכנו נחש" אמנם אולי הדבר יעזור להרבה אנשים שחשים שההלכה כביכול איננה הגיונית וקשה לשמירה ( במיוחד אצל חיבוקים ונשיקות נימוס אצל משפחה וכו ) בנוסף לאדם הפרטי שיודע על עצמו שאין הדבר יגרור אותו לידי מעשה והרהור - האם הוא יכול להסתמך על דברי הריטב"א (קידושין פב א ) שכמה אחרונים אמרו שהעיקר כשיטתו, ולהקל בנגיעה מסוימת כשהוא יודע שאין הדבר יוביל לידי חטא?

שלום וברכה נגיעה לשם חיבה היא היא הנגיעה שדיברו עליה הפוסקים שהיא נגיעה של תאווה. והיא וודאי אסורה. הפוסקים אמנם נחלקו לגבי נגיעה שאינה לשם חיבה כגון רופא שצריך לטפל באשה, ואף האג"מ שמתיר נגיעה זו אוסר בנגיעה של נימוס כגון לחיצת יד שיש בזה צד של חיבה. אמנם אפשר לדון במקרים מיוחדים כגון דודה מבוגרת שיכולה להיפגע ואין היא מכירה ומבינה את הצד של האיסור, אך זה מקרה פרטי ואין שינוי הלכתי ותפיסתי בדינים אלו. יש לדעת ולהאמין שחז"ל , גם בסייגים שלהם ירדו לעומק נפשו של האדם ומכירים היטב את התהליכים הנפשיים העמוקים שהוא עובר ואת ההשלכות שדברים כאלו או אחרים יכולים להשפיע עליו. ובמיוחד בעריות. וגם בדור שלנו ואולי אפילו יותר. אין זה משנה אם איסורים מסויימים הם איסורים דאו' או דרבנן או סייגים והרחקות. כל דבר נשאר ונשמר במקומו וחשוב להיצמד אליו בלי לחשוב בכלל שאולי זה לא נוגע לדורינו. כמובן תוקף האיסור יכול להשפיע במקרים מסויימים וכמו שאמרנו אפשר להקל במקרה כזה או אחר תלוי במציאות,וכל מקרה לגופו, ואיסורי דרבנן קלים יותר מדא', אך הכלל לא משתנה, ההלכה לא משתנה במיוחד בדור שלנו שיש שצורך וחשיבות להקפיד על הלכות אלו. לגופן של הלכות תוכל לעיין עוד ולהרחיב בספר את צנועים חוכמה של הרב הבר.