ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

האם וכיצד ניתן להסמיך תפילת הדרך לברכת המזון? | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ט תמוז תשע"ז

האם וכיצד ניתן להסמיך תפילת הדרך לברכת המזון?


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום רב כבוד הרב
ידוע שאת תפילת הדרך נכון להסמיך לברכה אחרת.
שאלתי היא האם וכיצד ניתן להסמיכה לברכת המזון?
האם אפשר לאומרה לאחר ברכת הטוב והמטיב ולפני הרחמנים (ואת הרחמנים כמובן להשלים אח"כ), או שעדיף לאומרה לאחר עושה שלום (וזה מועיל והרחמנים לא נחשבים להפסק)?

תודה רבה מראש לכבוד הרב העונה

תשובה:
שלום וברכה!

אם אכן מסמיכים את תפילת הדרך לברכת המזון, נראה שיש לומר את תפילת הדרך מיד לאחר סיום הברכה הרביעית של ברכת המזון, ורק אחר כך לומר את בקשות "הרחמן".
אולם בפועל, נדיר המצב שניתן להסמיך את תפילת הדרך לברכת המזון, וכמפורט להלן.

הרחבה ומקורות:

מדברי כמה פוסקים עולה שכאשר מסמיכים את תפילת הדרך לברכה אחרת, יש להסמיך אותה ממש, ללא הפסק כלשהו בין הברכה לתפילה. כך עולה מן המג"א (ק"י, יג) והמשנ"ב (שם, כח) – הם מציעים לאכול משהו ולברך עליו ברכה ראשונה ואחרונה, ולסמוך את תפילת הדרך לברכה האחרונה. משמע שאין אפשרות לסמוך את תפילת הדרך לברכה הראשונה, משום שלאחריה צריך לטעום מן המאכל. ועיין בשו"ע הרב ק"י, ז, שכותב כך, שיש לאכול דוקא כשיעור כדי שיברך ברכה אחרונה, ויש לומר את תפילת הדרך מיד לאחר הברכה. ועיין בחתם סופר על המג"א שם, שמביא מי שנהג לברך על בשמים ולהריח אותם ולאחר מכן לומר את תפילת הדרך, אך כותב שמדברי הפוסקים משמע שאפילו הפסקה כזו של הרחת הבשמים מהווה הפסק בין הברכה לתפילת הדרך.
פוסקים אחרים כתבו שהפסקה מועטת אינה פוגמת – עיין בפסקי תשובות שם, אות ז', ילקוט יוסף שם, ח. אך בענייננו מדובר בהפסקה ארוכה, שהיא בדיבור (ואין זה מעצם ברכת המזון אלא ממנהג), ולפיכך נראה שיש בכך הפסק.

לגבי ההנהגה בפועל, יש להוסיף שקשה לצייר מצב שמסמיכים את תפילת הדרך לברכת המזון:
אם אדם אכל בבית ורוצה לנסוע, עליו לברך את ברכת המזון במקום שאכל, ולא לדחות אותה לנסיעה (שו"ע קפ"ד, א). אף שבכך ירוויח שיסמוך את תפילת הדרך לברכה, עניין זה של הסמכת תפילת הדרך לברכה אחרת הוא מעלה בלבד (עיין לשון השו"ע ק"י, ו; משנ"ב שם, כח; ילקוט יוסף שם, ח), ואילו לברך את ברכת המזון במקום האכילה זהו דין גמור.
אם אדם אוכל בנסיעה, ובסיום הארוחה מברך את ברכת המזון ומסמיך לה את תפילת הדרך – במציאות שלנו, בפרק הזמן של הארוחה והברכה הרכב יעבור כבר יותר מפרסה (כארבעה ק"מ), ולכתחילה יש להתפלל את תפילת הדרך בפרסה הראשונה של הנסיעה (שו"ע ק"י, ז, ועיין במשנ"ב שם, ל).
אפשרות שבה ניתן לעשות כך לחלק מן הדעות, היא אם אדם אוכל בביתו לפני הנסיעה, ומתכוון מראש לסיים את הארוחה בנסיעה ושם לברך את ברכת המזון. על פי הפסיקה האשכנזית זה אפשרי, אך לפי הפסיקה הספרדית לא (עיין שו"ע ורמ"א קע"ח, א-ב, ומשנ"ב שם, לג). וגם לאשכנזים, לענ"ד לא מסתבר להיכנס למחלוקת זו בשביל להרוויח את העניין של סמיכת תפילת הדרך לברכה.
האפשרות שבה זה מעשי, היא אם הנסיעה מתחילה בתוך עיר גדולה או גוש ערים, כך שבמהלך הנסיעה בתוך העיר האדם אוכל, וסמוך ליציאה מן העיר הוא מברך את ברכת המזון וסומך לה את תפילת הדרך. אך כמובן זו מציאות שאינה שכיחה.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il