ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נשיאה בתוצאות מעשה שנעשה עי קטן בשוגג | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ב אלול תשע"ז

נשיאה בתוצאות מעשה שנעשה עי קטן בשוגג


הרב בניהו שרגא

שאלה:
שלום כבוד הרב. בני בן 12 וחצי רכב על סקייטבורד בשטח ציבורי הסמוך לבנין. בני התקרב לבנין בעודו רכוב על הסקייטבורד 3 מטרים לפני דלת הכניסה לבנין איבד בני שווי משקל נפל מהסקיטבורד (בני לא נפגע) ואילו הסקייטבורד המשיך להתגלגל לעבר דלת הבניין פגע בה וסדק את הזכוכית. האם עלי לשאת בתוצאות מעשי בני ולשלם את עלות החלפת הדלת?

תשובה:
שלום וברכה

אשרייך שאת נזהרת בענייני תשלום נזיקין.
ב''ה שהבן לא נפגע...

כיון שאינו בר מצווה בעת שהזיק, הוא פטור לעולם אף כשיהיה גדול (שו''ע).
אמנם ראוי שיקבל עליו משהו לתשובה ולכפרה (תה''ד. רמ''א. ב''ח). ראוי לפנים משורת הדין לשלם (משנ''ב) אך ל''צ לשם כך לשלם את כל הסכום (שבו''י).
את בתור הורה ודאי פטורה מלשלם. אך ראוי לעזור לבן לכפר על מעשיו ולשלם עבור הוצאות תיקון הדלת. יש בזה גם חינוך נכון להיות אחראי למעשיו ולהיות רגיש לממון הזולת והציבור (ע''פ תשובות והנהגות).

יו''ט לכל בית ישראל


מקורות והרחבות

יש לדון פה במס' נקודות:
א. מקרה כזה אצל אדם שעבר גיל בר מצווה אם צריך לשלם.
ב. אם אכן בסע' א צריך לשלם, כמה ישלם.
ג. גם אם אדם גדול צריך לשלם, האם ילד טרום בר מצווה צריך לשלם?
ד. אם אכן ילד טרום בר מצווה צריך לשלם, כמה ישלם. האם כמו גדול שהזיק כך?
ה. האם ההורים חייבים בנזקי בנם הקטן.

לגבי א
צריך לשלם. כשרוכב ברשות הרבים צריך להיות זהיר. כאן חוסר שיווי משקל גרם לסקייטבורד להתנגש בדלת מכוחו. לא נראה שזה מוגדר כ'אונס גמור'.

וכך לשון השולחן ערוך חושן משפט הלכות נזיקין סימן שעח סעיף א
'אסור להזיק ממון חבירו. ואם הזיקו, אף על פי שאינו נהנה, חייב לשלם נזק שלם, בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס. ( ודווקא שאינו אנוס גמור, כמו שנתבאר). כיצד, נפל מהגג ושבר את הכלי, או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו, חייב נזק שלם'.

לגבי ב
בעיקרון שמים את שווי החפץ רגע לפני הנזק ורגע אחרי הנזק. את ירידת הערך המזיק משלם
וכך לשון השולחן ערוך חושן משפט הלכות נזיקין סימן שפז
'שמין למזיק בידו, כדרך ששמין לו אם הזיק ממונו. כיצד, הרי שהרג בהמת חבירו או שבר כליו, שמין כמה היתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה, וכמה היה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה, ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור, כדרך שנתבאר בשורו שהזיק, בסימן ת"ג'.
וכן פסק שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון סימן תג סעיף א
'שמין השברים בנזיקים, אם שבר כלי הוא או בהמתו אין אומרים: יתן לו כלי שלם ויקח השברים, אלא שמין כמה נפחתו דמיו בשביל השבירה, ויקח הניזק השברים, והמזיק ישלים עליהם.'

אמנם דעת הש''ך וערוך השלחן שכאשר אפשר לתקן את החפץ, יש לתקנו.
כך לשון הש"ך חושן משפט סימן שפז ,א
'וע"ל ס"ס צ"ה כתבתי דנראה דהיינו כשאין אפשר לתקן הכלי אבל אם אפשר לתקנו מחויב המזיק לתקנו ע"ש:'
וכך לשון הערוך השולחן חושן משפט סימן שפז,א
'...ודבר פשוט הוא שאם אפשר למזיק לתקן הכלי דחייב לתקנה [ש"ך]:'

אצלנו כיון שאין ירידת ערך כלל לבניין בעקבות סדיקת הדלת, לכן אדם גדול שהזיק צריך לשלם את דמי תיקון הדלת (חזו''א ב''ק ו,ג).


לגבי ג
קטן שהזיק-פטור אף כשגדל [שו''ע חו''מ צו,ג].אך ראוי שיקבל עליו משהו לתשובה וכפרה [רמ''א או''ח שמג] וראוי לפנים משורת הדין לשלם [משנ''ב שם] ול''צ לשם כך לשלם כל הסכום [שבו''י].

קטן שחבל/הזיק/גנב ואין הגניבה בעין-פטור אף לאחר שיהיה גדול
המשנה בבב''ק פז. פוטרת את הקטן שחבל. רא''ש שם פ''ח,ט פוטר אף אחר שגדל הקטן משום שאינו בר עונש. כן פסק שו''ע חו''מ תכד,ח משום שבעת שחבל לא היה בן דעת. שו''ע צו,ג משווה נזיקין לחבלות שפטור בהם הקטן. כך פסק שו''ע חו''מ שמט,ג לגבי קטן שגנב שפטור אם הגניבה אינה בעין. הסמ''ע שם סע''ק ו מנמק כי אינו בר דעת.
א''כ יוצא שקטן שהזיק פטור אף בעתיד כשיהיה גדול.

אך צריך לשלם כשגדל מדין שמים/לפנים משורת הדין .
עיין פתחי חושן ,נזיקין,פ''י,הערה קטו. וכן שמעתי מהרב יצחק זילברשטיין שקיבל מרבותיו להסביר את הגה''א בב''ק שחייב מדין שמים.
אמנם בתה''ד פסקים וכתבים ס' סב משמע שפטור לגמרי ורק לפנים משורת הדין ראוי שיקבל כפרה.
כך לשון התרומת הדשן פסקים וכתבים סימן סב
'...ונראה נמי אי דייקי תלמודא בכמה דוכתין, דסימן רעה הוא לקטן שנעשו מכשולות מתחת ידו, לכך נראה טוב הוא שיקבל איזה כפרה, אני אינני רגיל כל כך להעריך כפרה ותשובה במשקל ...'
הענין שקטן שהזיק טוב לו לעשות איזו כפרה מופיע גם בלש' רמ''א או''ח שמג
גם ט''ז או''ח שמג,ב סבר כן ועפי''ז הסביר את הכפיה של רפרם לרב אשי שהזיק בהיותו קטן שלמרות שהיה פטור מהדין, הוא כפה אותו בדברים לעשות ולשלם לפנים משורת הדין.
וכך נפסק במשנ''ב שם ט '....אבל לפנים משורת הדין בין שחבל בו בגופו או שהזיק לו בממונו צריך לשלם לו [ט"ז וח"א וכן משמע מהגר"א]' וכך אמר לי הרב אשר וייס.
כך גם מנמק הב"ח אורח חיים סימן שמג
'כלל העולה דהקטן שגנב או שהזיק פטור מלשלם כשהגדיל ולא היתה על זה תקנת חכמים לשלם דלא כהאור זרוע גם בעבירות שבין אדם למקום אין עליו עונש לאחר שהגדיל אלא שאני קורא עליו גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי יט ב) דאף על פי דקטן שעבר עבירה בלא דעת היא לא טוב לנפש כי המשיך עליה טומאה מצד הרע על כן טוב לו כשיגדיל לשוב בתשובה מעצמו על כל מה שעבר הן בדברים שבינו ובין המקום הן בדברים שבינו ובין חבירו'.
בשו''ת שבות יעקב ח''א,קעז נקט שחייב לצאת ידי שמים אך הרב ברוך פז אמר לי שייתכן וכוונתו לביטוי מושאל למידת חסידות.ואכן זה נראה לי מוכרח בדבריו שכן הביא ראיה שצריך לשלם כדי לצאת ידי שמים מהרמ''א ותה''ד ושם מפורש בלש' של רמ''א ותה''ד שזה כלל לא חיוב רק דבר טוב וראוי. אדרבה, גם את דברי ספר חסידים שהורה שצריך לשלם כשהגדיל, ביאר שאולי כוונתו ממידת חסידות.
ה'ערך ש''י' על סימן שמט אומר שכשחייב אם עשה בגדלות, אז אם עשה בקטנות ראוי לשלם מצד חסידות או לצאת ידי שמים.


לגבי ד
ראינו שממידת חסידות או כדי לצאת י''ש צריך לשלם. אך די לשלם חלק מהסכום
עיין רמ''א או''ח סוף סימן שמג שכשעבר עבירה בקטנותו טוב לקבל איזה דבר לתשובה ולכפרה. משמע שדי לשלם קצת וכך פסק בשו''ת שבות יעקב ח''א,קעז.
כך גם כתב שו"ת יביע אומר חלק ח - חושן משפט סימן ו
'...מסקנא דדינא קטן שגנב או שהפסיד ממון לחבירו, מן הדין פטור לשלם אפילו לאחר שיגדל. ואינו חייב אפילו לצאת ידי שמים, ומכל מקום ממדת חסידות טוב שיתן איזה סכום לכפרתו, ושב ורפא לו'.

לגבי ה
אין חובה להורה לשלם נזקי בנו קטן . אמנם ראוי לעשות כן כדי לחנכו להיות אחראי על מעשיו ולהיות רגיש לרכוש הזולת והציבור.
כך כתב בתשובות והנהגות כרך ד סימן שה
'...ונראה עוד שהאב חייב לחנך את בנו ובתו שלא לגנוב ולהזיק, ואפילו אם פטורין לשלם מדין גזלן ומזיק, מ"מ לא נפטר האב מחיובו מצד חינוך, וראוי לחנכם לשלם, ובפרט כשאכלו ונהנו, כדי שיתרגלו שהדבר הוא חמור ואינו הפקר, ולכן כדי לצאת מצות חינוך כדאי למסור להקטן בעצמו כסף כדי לשלם, או משלם האב בפניו של הקטן או לפחות מודיע לו ששלם, ורק כשהסכום הוא גדול והאבא קשה לו לשלם, לא נוכל לחייבו מדין חינוך כה"ג'.

הוסיף עוד בביאור הסברא בתשובות והנהגות כרך ד סימן שיז
'... וא"כ לכאורה מסברא היה נראה דכשם שאדם חייב לשמור את ממונו ואם לא שמר חייב, הוא הדין בניו שהם ברשותו (וכמבואר ברמב"ם רפ"ו מהל' תשובה), חייב לשמור אותם ולא להניחם במקום שמועדין להזיק, ואם הזיקו יש לחייבו, ... וא"כ גם בבניו שהם ברשותו לכאורה צריך שיתחייב בנזקיהם אם בידו לשומרם, אבל לא מצינו בפוסקים לגבי אדם שפשע ולא שמר את בניו הקטנים שחייב מדין ממונו שהזיק. ואולי בניו הם אכן אצלו וברשותו אבל מ"מ לא מוגדרים כממונו שנדונם כשורו שהזיק.
...
אמנם סתימת הפוסקים היא שהאב אינו חייב מדינא, דבבנו ובתו לא מצינו שאם הזיקו חייב מדינא לשלם, ולא דמי לבהמתו ... וצ"ע אי נימא שהבנים הם ברשותו וכנ"ל ושולט עליהם ובידו לשומרן למה באמת לא נחייבו מדינא. וצריך לחלק שבבנו כשהזיק ראוי לחייב את הבן עצמו, רק שהוא אינו בן דעת ולכן אביו שומר עבורו ועל חוב שמירה כזה אין חיוב ממון, משא"כ בהמתו עיקר חיוב השמירה דהבהמה הוא עליו.
...
וכל זה מדינא, אבל מכיון שהבן עצמו ראוי לו לשלם כשהגדיל, ויש אומרים שחייב מדינא, ומכיון דעלולים לשכוח ויישאר ח"ו בעל חוב ויש בזה עונשי שמים, לכן ראוי שהאב יתפשר וישלם כדי לפטור את הבן מחיובו, אחר שמייסרו ומזהירו לא לעשות כן...'.


בהצלחה


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il