במפעל ממשלתי גדול בעל שטח גדול מוגדר ומגודר היטב, עם כללי כניסה מוגדרים היטב, מאז ומתמיד מתקיימות תפילות שחרית ומנחה (ובחורף גם ערבית) בציבור בבית כנסת מסודר, כאשר זמן תפילת מנחה ע"ח המעביד. היה נהוג להתחיל תפילת שחרית מ"ישתבח" ולוותר על חזרת הש"ץ ואמירת תחנון. ס"ת שהיה בשימוש היה ישן מאד או מושאל. לפני מספר שנים רכש ציבור העובדים ס"ת מהודר (כתב בית יוסף) שמאז ועד לאחרונה היה יחידי במפעל. כעבור מספר שנים הוקם מנין נוסף, הרבה יותר מצומצם, של אנשים שמצאו לעצמם אפשרות להתפלל ללא ויתור על חזרת הש"ץ ותחנון. המנין התחיל להתפלל במקלט במרחק של כמה מטרים מביה"כ. המהלך זכה לאישורו של רב המפעל. כשהתארגן המנין, רב המפעל ראה גם לנכון להתיר להעביר את סה"ת מבית הכנסת למקלט לצורך הקריאה ולהחזירו עם גמר התפילה. וכך נהגו מספר שנים. במרוצת הזמן הצטייד המניין החדש בארון הקודש, פרוכת, בימה וכד’. לאחרונה התעורר העניין שאין זה ראוי לטלטל ככה ס"ת ואז מצאו בהשאלה ס"ת (ספרדי) על קלף משוח, הכניסו אותו למקלט והתחילו לקרא בו. כעת בפנינו שלוש חלופות לכאורה: 1. להתפלל בביה"כ ולוותר על חזרת הש"ץ 2. להתפלל במקלט ו"לטלטל" סה"ת 3. להתפלל במקלט ולקרא בס"ת על קלף משוח אציין גם שבשני המניינים ישנם אנשים מעדות שונות וזרמים שונים. מה תהיה עצת הרב?

לענ"ד עדיף להתפלל במקלט ואין לחשוש מטלטול הס"ת כי הוא מגיע לצורך תפילה בצורה מכובדת עם בימה וארון קודש. בהמשך הזמן תרכשו ספר תורה מהודר לטובת המנין.