בס"ד שלום רב, אני עוסקת כשנתיים בכתיבת עבודות לסטודנטים. לפני שאפנה את השאלה, ברצוני לציין כי מדובר בהכנסתי העיקרית כרגע ואני צריכה אותה באופן תדיר ואפשר לומר שגם דחוף. אני מבקשת לברר האם התחום הזה נחשב לאסור לחלוטין, או שייתכן והוא מותר בתנאים מסוימים. אסביר את השקפת עולמי בקשר לכך: * ראשית, אציין כי התהליך הוא לא פשוט, ופעמים רבות אני לא מגישה עבודה מלאה בבת אחת והסטודנט לוקח אותה ומגיש אותה כך.. יש המון מעורבות של הסטונדטים באמצע * התחום הוא חוקי מבחינת מי שעוסק בו. אני מצהירה על כך במס הכנסה וכדומה. כלומר אין פה משהו "שחור" חס וחלילה, לפחות מבחינת החוק. * לרוב, הסטודנטים מאוד מעורבים בעבודה, כלומר מעבר לעובדה שאני עושה בשבילם את העבודה הקשה יותר, הם נפגשים עם המרצים, מתקנים את העבודה לפי טעמם לפעמים וכדומה.. * מהרגע שאני מגישה לסטודנט את העבודה, העבודה על אחריותו המלאה לרבות שינויים שהוא עושה בה וכו’. * יתרה מכך, אני מגישה לסטודנטים את העבודה עם המלצה לשנות אותה כדי שתיראה יותר שלהם. * הרבה מתחום הזה הוא הגשה של רק חלק מן העבודות ולא עבודות שלמות או מלאות. * אני חייבת לציין, רבים מהלקוחות שלי הם סטודנטים שפשוט חייבים עזרה.. אני משתדלת לא לגבות יותר מדי עקב כך לכן אני שואלת, האם התחום הזה עקרונית הוא מותר? האם במקרים מסוימים הוא מותר ובמקרים אחרם אסור (למשל במקרה שאני עושה עבור הסטודנט רק חלק מן העבודה)? במקרה וחלילה התחום אסור, אני נאלצת לשאול האם יש מקום להקל מכיוון שמדובר בהכנסתי העיקרית וכאמור, אני חייבת אותה (אני אם חד הורית). תודה מראש ובע"ה שבוע טוב

ב"ה שלו"ר, האמת היא שהתשובה פשוטה וברורה לחלוטין, והיא תלויה במבחן אחד בלבד: האם דעת המרצה / המוסד נוחה ומקבלת שיטת "עבודה" זו, אם לאו. אם דעתם נוחה ומקבלת, הרי שאין בדבר ולו גם בדל-איסור, ולעומת זאת אם הדבר אינו מקובל עליהם הרי שאין בדבר ולו גם בדל-היתר. צריך להזכיר שכרוכים בכך לא רק אונאה, שקר ומירמה אלא גם גזל. אציין כי בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל וכן בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל נמסר, שאדם שמקבל שכר על סמך תעודה שבאה לעולם בעקבות מעשי-רמייה מעין אלה, הרי שהוא עושה מעשה גניבה מידי חודש בחודשו, וכבר אמרו חז"ל (ויקרא רבה, לג) ש"גזל מקטרג בראש"! [אגב, לפני מס' שנים נדהמתי לראות פסק הלכה של רב נכבד שהתיר העתקה בבחינה - ברי לי שפסיקה כזו לא רק שבטעות יסודה, אלא שהיא מהווה חילול השם גדול!]. נכון הוא שהגניבה עצמה מיוחסת לנהנה מאותה עבודה, ואולם ברור שהמסייע לכך הוא "מסייע לדבר עבירה" ושותף משמעותי ביותר לה, ומסייע כזה עובר [לדעת רבים מהפוסקים] בדאורייתא. זאת ועוד, בפרסום אפשרות כזו יש כנראה גם משום "לפני עוור לא תתן מכשול" וב"חד עברא דנהרא", שכן ספק אם אותו סטודנט היה "מסתדר" בלא סיוע זה. [אלא שניתן לטעון שהיה מוצא מענה אצל "כותב עבודות" אחר; וצ"ע]. ואחר כל האמור אציין שלמיטב ידיעתי וניסיוני, יש להבחין בין שתי סיטואציות: מצב אחד הוא כאשר מדובר באמת ובתמים בלמידה משותפת, כתיבה משותפת, מחקר משותף, שבמקרים רבים דבר זה לא רק שאינו נאסר על ידי מרצים, אדרבה להפך: תהליך למידה כזה מקובל לעתים אף לכתחילה. ואולם לא כן מצב שבו עיקר העבודה - אליבא דאמת - נעשה על ידי "הזולת", ורק כדי "לצאת ידי חובה" הסטודנט עצמו "מלטש" באופן קוסמטי - דבר כזה נאסר לחלוטין על ידי כל מרצה סביר וכל מוסד סביר. חשוב שבירור זה - אם "זו" הסיטואציה או "זו" - ייעשה בגלוי, וישירות, מול המרצה או מול רשויות המוסד, ולא כהערכה של הסטודנט או של כותב העבודה, שכמובן "נוגעים בדבר". סוף דבר: לפי התיאור האמור כאן מעלה, דומני שברוב-ככל המקרים, מעשה כזה אסור בתכלית האיסור. אמת, הניסיון לא קל, אך על כך אנחנו מתפללים בברכת המזון: "א-לוקינו אבינו... זוננו פרנסנו וכלכלנו והרויחנו... ונא אל תצריכנו... לא לידי מתנת בשר ודם... כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד". בע"ה תימצא לך פרנסה כשרה. "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק" (תהלים נה, כג) .בברכה