מהם צריכים להיות תפקידי הרב בקהילה, ומה המעמד הראוי לרב? מהו המודל הראוי ליחסי רב-קהילה?

שלום וברכה! ראשית אבהיר, שאם יש בקהילתכם דיון סביב תפקידו ומעמדו של הרב, אין לי כמובן כוונה להתערב בדיון זה. כאשר מתעוררת בקהילה כלשהי שאלה זו של תפקיד הרב ומעמדו, הדיון צריך להיעשות מתוך הכרת המציאות הספציפית, ולהתנהל על דעתם של בני הקהילה ותלמידי החכמים הנמצאים שם, או פנייה מוסכמת אל דמות שכלל בני הקהילה מעוניינים לשמוע את חוות דעתה. הדברים דלהלן הם אם כן קווים כלליים בלבד בשאלה זו. תפקידי רב הקהילה משתנים ממקום למקום, על פי הצרכים ועל פי רצון הציבור. בדרך כלל הרב עונה לשאלות הלכתיות של בני הקהילה, ופוסק הלכה בעניינים הציבוריים, כגון סדרי בית הכנסת ואירועים קהילתיים. בנוסף לכך, הרב מלמד תורה לבני הקהילה, הן בשיעורים קבועים והן בדרשות באירועים שונים. רב של יישוב אחראי בדרך כלל גם לפקח על תקינות צרכי הדת של המקום, כגון מקוואות ועירובין. כאשר מדובר ברבנות עיר או מועצה, אחריותו של הרב מתרחבת גם למתן כשרות למפעלי מזון ובתי אוכל וכן לרישום נישואין. מלבד תפקידים אלה שקשורים במישרין לתחום התורני המובהק, פעמים רבות אנשים פונים אל רב הקהילה גם בעניינים אישיים, כגון עזרה בשעת מצוקה כלשהי, בקשת עצה והדרכה בעניינים סבוכים, ליווי משפחות בשעת אבל ל"ע, סיוע בשלום בית וכדומה. כאשר קהילה מבקשת לבחור לה רב, בני הקהילה צריכים לחשוב אילו מן התפקידים הללו נחוצים להם, ועל פי זה לחפש את הרב המתאים להם. כמובן, יש רבנים שמוכשרים יותר בתחום אחד ואחרים בתחום אחר, ובני הקהילה צריכים להחליט על סדר העדיפויות שלהם ולבחור אישיות מתאימה. כמו כן, כאשר קהילה יוצרת קשר עם רב מסויים, חשוב מאד שיהיה ביניהם תיאום ציפיות ברור לגבי התפקידים המצופים ממנו ולגבי הזמן שהוא אמור להקדיש לענייני הקהילה (רבני קהילה עוסקים לא פעם גם בתפקידים נוספים, כך שרבנות הקהילה נעשית במשרה חלקית או אף בהתנדבות). אתייחס במיוחד לתפקיד של פסיקת הלכות, שבעניין זה ישנם בפוסקים דיונים הלכתיים בעניין מעמדו של הרב, והבדל משמעותי בין מה שהיה מקובל בעבר לבין הנהוג כיום: בפוסקים מופיע שרב המקום ("מרא דאתרא") הוא הפוסק הבלעדי של בני קהילתו. הדבר בא לידי ביטוי בכמה עניינים הלכתיים: א. מותר לבני הקהילה ללכת אחרי פסיקתו של הרב המקומי, אף שהם יודעים שהדבר שנוי במחלוקת ורבנים אחרים סוברים אחרת (עיין למשל בהגהת הרמ"א שו"ע חו"מ כ"ה, ב). ב. כאשר רב אחר מגיע לעיר, אסור לו להורות באופן שסותר את פסיקתו של הרב המקומי (עיין למשל שבת י"ט ב; עירובין צ"ד א). ג. גם כאשר אין מחלוקת בין הרב האורח לרב המקומי, אין ראוי שהאורח יורה הלכה בעיר, אלא עליו להשאיר את הפסיקה בידי הרב המקומי (עיין הגהת הרמ"א לשו"ע יו"ד רמ"ה, כב). בעניינים אלה, הנוהג המקובל כיום ברוב הקהילות הוא שונה מאד – הרב פוסק הלכה למי שפונה אליו בשאלה, אבל בני הקהילה אינם מרגישים מחוייבות לשאול דוקא את רב הקהילה, ופעמים רבות הם שואלים רבנים אחרים ואף הולכים על פי דעות אחרות ששונות מדעתו של רב המקום. רק בעניינים הציבוריים, כגון סדרי התפילה בבית הכנסת וכדומה, מקובל שפסיקתו של רב הקהילה היא המכרעת. לכאורה המצב שתיארנו אינו תקין על פי ההלכה; אולם כאשר נתבונן יותר, נראה שיש לכך צידוק. מדברי הפוסקים עולה שמקור הסמכות של רב הקהילה אינו מחמת עצם העובדה שהוא גר במקום זה והוא גדול החכמים שבעיר, אלא משום שבני הקהילה קיבלו עליהם את פסיקותיו (עיין למשל שו"ת הרשב"א חלק א', רנ"ג; פסקי רי"ד שבת י"ט ב, ד"ה "באתריה"; הגהת הרמ"א בחו"מ הנזכרת לעיל; שו"ת יביע אומר חלק ה', דברי פתיחה). מתוך כך עולה שהיקף סמכותו של הרב תלויה במידת הקבלה שבני המקום קיבלו עליהם את פסיקותיו. במונחים בני ימינו – היקף הסמכות תלוי במנדט שניתן לו על ידי בני הקהילה. כך למשל כותב הרמ"א (יו"ד הנזכר לעיל) שבני הקהילה יכולים להחליט לקבל את הרב רק לתקופה זמנית ובתום התקופה פוקעת סמכותו. באופן דומה, ייתכן שבני הקהילה יקבלו את סמכותו של הרב רק לעניינים מסויימים ולא לעניינים אחרים. על פי זה, כיוון שהנורמה כיום היא שסמכות הרב היא מחייבת רק בעניינים הציבוריים, הרי כאשר בני הקהילה מקבלים להם רב אין כוונתם להיות כפופים לפסיקותיו באופן מוחלט, וממילא מותר להם לנהוג בענייניהם הפרטיים על פי דעות אחרות. מדוע באמת חל השינוי הזה, שבעבר הקהילות קיבלו עליהן את סמכות הרב באופן מלא, בין לענייני הציבור ובין לשאלות הפרטיות, ואילו כיום נוצרה נורמה אחרת? נראה שהדבר נובע מכמה גורמים: ראשית, בעבר לא היתה תקשורת כמו בימינו, וממילא, באופן טבעי בני המקום שאלו בכל העניינים רק את הרב המקומי; בעוד שכיום, יש לאדם המעוניין בכך אפשרות להתקשר לרבנים אחרים ולשאול אותם. בנוסף, בעבר רוב האנשים חיו כל ימיהם במקום אחד, כך שהם הכירו בעיקר את הרב המקומי וממנו למדו את כל תורתם; בעוד שכיום אנשים רגילים לעבור דירה בתכיפות גבוהה, וגם לומדים במוסדות חינוך מרוחקים, כך שפעמים רבות אדם יוצר קשר חזק של לימוד וקבלת תורה מרבנים אחרים שאינם רבני המקום בו הוא גר כעת. בנוסף, בעבר כל בני המקום היו שייכים למנהג פסיקה אחד, בעוד שכיום גרים באותה קהילה בני עדות שונות ומנהגים שונים – גם דבר זה גורם לכך שאנשים מעדיפים לא פעם לשאול שאלות הלכתיות מרבנים אחרים שהם בני עדתם, ולאו דוקא מן הרב המקומי. על כל פנים, יהיו הסיבות אשר יהיו – מכיוון שזו היא הנורמה המקובלת כיום, הרי על דעת כך נבחרים רבני הקהילות לתפקידם, ואם כך מותר לבני הקהילה לשאול באופן פרטי רבנים אחרים, ואין הם מחוייבים לשאול בכל דבר את רב הקהילה וללכת אחרי פסיקותיו באופן מוחלט. יודגש, שאין הכוונה לזלזל חלילה בערכה של הרבנות הקהילתית, שיש לה תפקיד חשוב מאד. ראשית, כפי שנאמר לעיל, ודאי שבעניינים הציבוריים והקהילתיים סמכותו של הרב המקומי היא מכרעת, שהרי לשם כך הוא נבחר וזה המנדט שניתן לו מן הציבור. התופעה שמתרחשת לעיתים, שרב קהילה פוסק בעניין ציבורי כלשהו ואחד מבני הקהילה מביא פסק מנוגד של רב אחר ומערער על פסיקת הרב, אינה לגיטימית. כמובן, מותר להעלות בפני הרב דעות אחרות ונימוקים אחרים ולברר מדוע פסק כפי שפסק, אולם הדבר צריך להיעשות באופן ענייני ומכובד, ולא כניגוח ובאופן שמערער את מעמדו הציבורי של הרב. ובסופו של דבר, כאמור, בענייני הציבור פסיקתו של הרב המקומי היא הקובעת. עוד אוסיף, שישנה חשיבות רבה בכך שאדם יהיה בקשר עם רב הקהילה, ישמע ממנו שיעורים ואף ישאל אותו בשאלות שמתעוררות לו. גם אם האדם חש קשר מיוחד לרב אחר או מעריך במיוחד את דעתו, בפועל קשה לקיים "עשה לך רב" ברב מרוחק, ורבים הסיכויים שהלימוד וההדרכה יהיו משמעותיים יותר כאשר מדובר ברב מקומי שהאדם פוגש אותו בקביעות. אכן במציאות התקשורתית של ימינו ניתן במידה רבה לשמור על קשר גם עם רבנים ממקומות אחרים, אך עדיין יש חשיבות גדולה מאד לרב הקהילה. איך שואלים רב?