היכן השתמשו במילה זו לראשונה? מי הטביע אותה?

המנורה בעלת שמונת או תשעת הקנים שמשתמשים בה להדליק נרות חנוכה נקראת "מנורה" בלשון הקודש. המלה מנורה מוזכרת פעמים רבות בתורה שבכתב ושבע"פ. המלה העברית חנוכיה הומצאה על ידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה, ופורסם לראשונה בעיתונם "הצבי" בשנת 1897. המצאה זו היתה מאוד שנויה במחלוקת אפילו בחוגי המשכילים. המשכיל הידוע משה ליב ליליינבלום התנגד נחרצות למלה זו ולעג לה במאמרו "להרחבת השפה". אולם זה הוא הביטוי הנפוץ בעברית המודרנית. (תוצאות חיפוש המילה מנורה במאגר ספרות הקודש, ויקימילון ערך חנוכיה, לשוננו לעם כד, עמ' 98, מאמרו של משה ליב ליליינבלום להרחבת השפה). שו"ר דברים ארוכים בענין זה, ראה קובץ אור ישראל ניו־יורק מאנסי טבת ה'תשס"ה גליון ל"ח דף רמ"א בשם ספר עיוני הלכות (רבינוביץ) דף תק"ו אות ל'. שו"ת שדה הארץ לרבי אברהם ב"ר שמואל מיוחס מחכמי ירושלים (נפטר בשנת תקכ"ח), שלוניקי תקמ"ד, ח"ג סו"ס מא. ומאמר מנורת חנוכה מתוך ספר נפלאות מתורתך פרשת תרומה על הפסוק "תיעשה המנורה" (שמות כ"ה, ל"א) לגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א המאריך בענין ומתייחס גם למקורות הנ"ל.