בס"ד שלום, אני לומד באוניברסיטת בר אילן והיום שנכנסתי לאחד מחדרי ההרצאות ראיתי אוזניות מסוג כפתור (כאלה שנכנסות לאוזן) על אחד מהכסאות , נראה היה שמשהו הניח שם את האוזניות ושכח לקחת אותן או אולי שהן נפלו לו על הריצפה מבלי שהוא שם לב ומשהו אחר פשוט מצא והרים אותן ושם אותן על הכיסא. התלבטתי האם היה צריך להשאיר אותן שם מתוך השערה שהמאבד כנראה יחזור לקחתן או שמא הייתי צריך לקחת ולהכריז (לדוגמא לתלות פתק על הקיר ליד הכיסא שעליו הן היו)? מצד אחד אני חושב שבחדרי ההרצאות שבאוניברסיטה אנשים לא כ"כ יקחו דברים של אנשים אחרים, אך מצד שני אפשרי אולי שזה יקרה ואני לא יודע עד כמה באמת זה נחשב מקום שמשתמר. הייתה עוד אפשרות לקחת אותן ולהעביר למחלקת אבדות ומציאות שבאוניברסיטה אך אני לא יודע אם הבעלים היה טורח ללכת בשביל זה עד למחלקת האבדות ומציאות.(והאם הייתי צריך לתלות פתק גם במצב זה ומה לרשום בו?) מקרה אחר שקרה לי: שבוע שעבר שהלכתי בבוקר לתפילה ברחוב שבו אני גר , בחומה אחת של בניין שנמצאת ברחוב, שגובהה נמוך ואנשים מאותו בניין יושבים עליה הרבה פעמים בזמן שהם מחכים בבוקר להסעה וכו’... הייתה שקית ניילון שאינה שקופה ולא ראיתי את תוכנה שכנראה משהו הניח שם ושכח לקחת אותה. דיי התביישתי לבדוק מה יש בתוכה על מנת לדעת האם יש טעם להכריז וחוץ מזה חששתי קצת שמא אולי הבעלים הלך לדקה ויחזור ויראה אותי "מחטט" לו בשקית. וגם התלבטתי האם אולי בכלל עדיף להשאיר אותה שם בכל מקרה גם אם משהו שכח אותה. במהלך התפילה בבית הכנסת ראיתי מהחלון שהיא הייתה מונחת שם בערך 40 דקות לאחר מכן ושהסתכלתי לאחר מכן שוב היא כבר לא הייתה שם. איך היה נכון לנהוג במצב הנ"ל, והאם נהגתי נכון? תודה רבה

שלום וברכה: א) לגבי האוזניות, אם אין בהם סימן ונראה שהם נפלו והרימו אותם על הכסא מותר לקחתם. ב) אם יותר נראה שהניחו אותם במקום זה, יש לאמוד מה הבעלים היה מעדיף האם נשאיר חפץ זה במקום, וכך כתב בספר השבת אבידה כהלכתה (עמוד כז) בשם הרב אלישיב. האומדן יהיה ע"פ מה שאני הייתי רוצה אם הייתי מאבד חפץ. ג) לגבי השקית, היה צריך להסתכל מה יש בשקית ואם יש שם פרטים מזהים של המאבד כך שניתן להגיע אליו בקלות, או שיש שם חפץ בעל ערך רב או סכום כסף שיש לחשוש מפני הפסד מרובה, בזה ודאי הבעלים היה שמח שישמרו לו על זה. ד) לגבי סברת הבושה, הגמרא אומרת שזקן ואינה לפי כבודו פטור ממצוות השבת אבידה. נחלקו הראשונים הם פטור זה רק בתלמיד חכם או בכל אדם שלא מכבודו. הרמב"ם והשו"ע (חו"מ רסג, א) פסקו שדין זה בכל אדם. חז"ל נתנו גדר כיצד אדם ידע האם מכבודו להשיב, אם הוא היה משאיר את חפציו ברחוב כדי לא להתבזות, פטור. אך אם בשלו הוא היה מוכן להתבזות חייב. אך בכל מקרה לפנים משורת הדין יש להחזיר אף באינה לפי כבודו. (ובת"ח נחלקו בעלי השו"ע האם מותר לו למחול על כבודו להשיב אבידה.) בברכה: הרב משה מאיר אבינר