ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכה על חטיף אנרגיה שעשוי מקמחים שונים | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ד טבת תשע"ח

ברכה על חטיף אנרגיה שעשוי מקמחים שונים


הרב שמואל אריאל

שאלה:
לכבוד הרב שמואל אריאל, שלום וברכה

ישנם סוגים שונים של חטיפי אנרגיה שעשויים ממספר קמחים שמעורבבים יחד, שחלק מהם ברכתם מזונות וחלק שהכל (למשל קמח תירס וחיטה ביחד). האם ניתן לפי האחוזים מכל סוג קמח שכתובים ברכיבים לדעת מה ברכתו של החטיף, הן לעניין ברכה ראשונה והן לעניין ברכה אחרונה?

תודה רבה!


תשובה:
שלום וברכה!

לגבי ברכה ראשונה – יש לברך על חטיפים כאלה "מזונות" גם אם קמח החיטה הוא מיעוט.
לגבי ברכה אחרונה – יש לברך "על המחיה" דוקא כאשר אכל כזית מן החיטה. דהיינו, שאם למשל קמח החיטה מהווה שליש מן החטיף, יברך "על המחיה" רק אם אכל מן החטיף בסך הכל כשלושה זיתים, כך שאכל כזית חיטה.
אם לא אכל כזית מן החיטה, ואכל כזית מן המינים האחרים, יברך "בורא נפשות". אם לא אכל כזית מן החיטה וגם לא כזית מהמינים האחרים, אלא רק בצירוף החיטה ושאר המינים אכל כזית – לדעת המשנ"ב יברך "בורא נפשות", ולדעת הגר"ע יוסף לא יברך כלל.

הרחבה ומקורות:

לגבי ברכה ראשונה, הכלל הוא שכל מאכל שיש בו תערובת מחמשת מיני דגן ברכתו היא "מזונות", גם אם מין הדגן מהווה מיעוט והרוב הוא ממרכיבים אחרים (שו"ע ר"ח, סעיפים ב', ט'). בדין זה ישנה הגבלה, שמברכים "מזונות" בתנאי שהדגן במאכל זה מיועד להשביע או לתת טעם. אם הדגן בא רק כדי "לדבק", דהיינו להחזיק יחד את מרכיבי המאכל שלא יתפורר וכדומה, אז הוא טפל ואין מברכים על המאכל מזונות (שם סעיף ב'). בחטיפים שתיארת, מן הסתם קמח החיטה מיועד להיות חלק מן המרכיב התזונתי של המאכל, ואם כך, ברכת המאכל היא "מזונות", גם אם כמות הקמח היא קטנה לעומת שאר המרכיבים.

לגבי ברכה אחרונה – במאכל כזה שמעורב מכמה קמחים, על מנת לברך ברכת "על המחיה" אין די באכילה של כזית מן המאכל אלא צריך שיאכל כזית דגן (שם סעיף ט'). דהיינו שיש לשער על פי אחוז קמח החיטה שבמאכל, האם אכן במה שאכל יש כזית חיטה או לא, וכמתואר לעיל. (יש לשים לב, האם האחוז שמופיע ברכיבים מבטא את החלק של קמח החיטה מתוך כלל המרכיבים בחטיף, או שהוא מבטא רק את היחס בין הקמחים השונים, ובנוסף להם יש מרכיבים אחרים – אם זה המצב, צריך כמובן לאכול מן החטיף כמות גדולה יותר כדי להגיע לאכילת כזית דגן.)
[בעניין זה של קמח דגן המעורב במינים אחרים, יש להבהיר: לגבי עוגות וכדומה, שבהן הדגן מעורב בתבלינים וכדומה שבאו לתת בו טעם, כתבו כמה פוסקים שיש לברך "על המחיה" גם אם לא אכל כזית דגן אלא אכל כזית מן העוגה בכללה. אולם כאשר מדובר בתערובת של מיני קמחים שונים, מברך "על המחיה" רק אם אכל כזית מן הדגן. (עיין למשל במשנ"ב ר"ח, מח; ילקוט יוסף ר"ח, טז; וזאת הברכה עמ' 46-47; פסקי תשובות ר"ח, יד.)]
אם במה שאכל אין כזית דגן, אינו מברך "על המחיה". אם היה שם כזית משאר המרכיבים, מברך "בורא נפשות" (משנ"ב ר"ח, מח; יביע אומר ח"א, או"ח סימן י"ב אות יא). אם גם בשאר המרכיבים לא היה כזית, אלא רק בצירוף של הדגן ושאר המרכיבים ביחד יש שיעור כזית – על פי המשנה ברורה (ר"י, א) מברך בורא נפשות, ואילו על פי הגר"ע יוסף (יביע אומר שם) אינו מברך ברכה אחרונה כלל.
בהקשר זה אעיר, שמבחינה מעשית יש בעניין זה משמעות רבה לדעות לגבי גודל "כזית". הדעה הרווחת היא ששיעור כזית הוא כחצי ביצה, דהיינו כ-27 סמ"ק. על פי דרך זו, מצוי המצב שבחטיף בכללו אין כזית דגן ואין לברך עליו "על המחיה". אולם כמה פוסקים נקטו ששיעור כזית מעיקר הדין הוא כגודל זית שבזמננו, בערך 4-5 סמ"ק, ועל פי זה סביר שבדרך כלל יש בחטיף כזית דגן.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il