ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

התורה מפלה נשים לרעה? | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ט"ו שבט תשע"ח

התורה מפלה נשים לרעה?


הרב נריה גוטל

שאלה:
האם התורה מנמיכה נשים? הכוונה שהיא מוציאה את האישה קטנה ליד הגבר, לדוג’ בברכות השחר הגברים אומרים"ברוך שלא עשני אישה" והנשים אומרות "ברוך שעשני כרצונו" כאילו הגבר אומר תודה הקב’’ה שאני לא אישה, והאישה אומרת תודה שעשית אותי האופציה השניה, כאילו ברירת מחדל.
עוד דוגמא היא הירושה, הבכור מקבל פי שניים מהרכוש והבכורה לא.
אני לא מתכוונת לתפילין או צניעות, את הנושאים האלה אני מבינה.
חשוב לי לציין שאני לא פמניסטית וקיצונית ובדעות שלי .
תודה.

תשובה:
ב"ה
שלו',
אפתח ואסיים באותו משפט: חס וחלילה !
לא זו בלבד שהתורה אינה "מנמיכה" את האשה – ההפך הוא הנכון: בדברים לא מבוטלים התורה "מפלה" את האשה לטובה. כך למשל, למרות שהאיש מחוייב לא פחות מהאשה במצות הדלקת נר שבת, כמו גם במצות הפרשת חלה, ובכל זאת הופקדו אלה ביותר בידיהן של נשים. כך לגבי דאגה ללבוש ולפדיון שבויים: "האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי" (משנה הוריות ג, ז); כך גם לגבי פרנסת מזונות מצדקה: "יתום ויתומה שבאו להתפרנס, מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום, מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים ואין אשה דרכה לחזור" (כתובות סז ע"א), ועוד.
ואולם, האמת היא שהתורה לא מפלה את הגבר יחסית לאשה ולא את האשה יחסית לגבר אלא ממקמת כל אחת ואחד מהם במקום שונה, ייחודי, "מתאים". חז"ל מורים, הלכה למעשה, כי "הישווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה" (קדושין לה ע"א) ו"לכל עונשים שבתורה" (פסחים מג ע"א). נקודת הבסיס ההלכתית, המעשית והרוחנית, זהה, שכן זו כזה נבראו ב"צלם אלוקים" והתחייבו במצוות. בתחילת ספר בראשית אמרה תורה: "ויקרא את שמם – איש ואישה יחד - אדם". ובירושלמי ברכות ב, ט) אמרו כי "אי אפשר לאיש בלא אשה ולאשה בלא איש, ולשניהם בלא שכינה", ואמרו (שם, סנהדרין ג, ו): "אשה כבעלה – ובעל כאשתו".
ההבדלים – שבכמותם הם פחותים הרבה מהשיוויון, נובעים כאמור ממקומו הייחודיי של כל אחת ואחד. וכשם שעבודת ה' של הכהן שונה מעבודת ה' של ישראל ואין הדבר מפלה כלל ועיקר, כך גם בנדון דנן. המשימות שונות (בחלקן), היכולות שונות (בחלקן), התפקידים שונים (בחלקם), ומה טוב לו לאדם – זכר ונקבה כאחד – שיממש את שליחותו-הוא. משל למה הדבר דומה? לגוף אדם שלם בו יריבו האיברים השונים אלה עם אלה מי חשוב יותר. הלב יטען שהוא העיקר, המוח יטען שאי אפשר בלעדיו, הרגליים בעקבותיהם, וכך הידיים, הכבד והלבלב, ואין זה אלא עורבא פרח. לא בכדי ממליצה הגמרא (ב"מ נט ע"א) לאיש להיוועץ תדיר באשתו, שכן בתחומים מסויימים היא עולה עליו. ואמרו (שם): "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו", שהרי "נתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (נדה מה ע"ב).
ועוד אמרו ש"אברהם היה טפל לשרה בנביאות" (שמות רבה א, א); ש"בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים" (סוטה יא ע"ב); ש"אותו הדור [דור יוצאי מצרים] היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים" (במדבר רבה, כא), ולא היו שותפות לא בחטא העגל אף לא בחטא המרגלים, היו ראשונות בנדבה לבניית המשכן ועוד. ועוד נוסיף שעיקרי הנהגות תפילה, אותן כולנו מקיימים – נשים וגברים כאחד, לא למדנו אלא מחנה אם שמואל (ברכות לא ע"א): "כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה". הוא שקבע רבנו בחיי (שמות טו, כ): "כל זה יורה שאין האשה דבר טפל לגמרי, אלא יש לה עיקר".
אשר לענין הנקודתי של "שלא עשני אשה" – קולמוסים רבים נשברו בביאורו של נוסח ברכה זה. מהם, נציין את דבריו הידועים של הרב קוק (עולת ראיה א, עמ' עא-עב): "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה גם כן יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור על ידי זה מהמגמה האלהית העליונה. מה שאין כן התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להירשם ולהיפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלהים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התוכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, ועל כן מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו". כלומר – בתמצית: בריאת האישה "מתאימה" מראש יותר לרצון ה'. האשה מייצגת את הדברים המושלמים שאיננו לחוצים לתקן ולשנות. לעומת זאת האיש, באופיו הפעלתני, המוחצן והרועש יותר בדרך כלל, מייצג את הדברים הזקוקים לתיקון. (ראו גם שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 77-78; שם שמות עמ' 380).
דברים דומים כתב גם הרב אליהו מונק בספרו עולם התפילות (כרך א' עמ' לו): "החוק היהודי מבוסס איפוא על ההנחה שלנשים יש בדרך כלל יותר נכונות פנימית להתמסר לעצם מטרתן, יותר אמונה נלהבת לגבי תפקידן היהודי וסכנת הפיתויים המזדמנת להן בעת מילוי תפקידן קטנה יותר. לכן אין צורך להשתמש כלפיהן בכל התקנות המרובות המיועדות להזהיר אנשים... האשה מסמלת את המלאך השומר על ניצוץ הקדושה, על גחלת הטהרה והמוסר במשמעותה העליונה. ברוח זו אומרת האשה היהודית בכל בוקר ובוקר את הברכה: "שעשני כרצונו" לא מתוך הכנעה סבילה בקבלת החלטת ה', כי אם ברגשות חיוביים בהחלט, בתודה עמוקה ובשמחה כנה שבוראה עשה אותה "כרצונו", כלומר, לפי הרצון והחפץ שלו יתברך בצורה שמצאה חן בעיניו".
אגב, בהקשר זה ראיתי פעם מי שדרש נוטריקון את המילה גבר: ראשי תיבות – גומל חסדים, ביישן, רחמן, היינו שלוש תכונות שהוא צריך לעבוד עליהם, להדגיש אותם ולחזק אותם, מה שאצל האשה טבעי יותר ופשוט יותר.
סוף דבר - הוא שאמרנו: חס וחלילה.
נחתום בדברים שכתב הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מט): "צריך לדעת... דלענין הקדושה שוות [נשים] לאנשים לענין שייכות החיוב במצות... וגם לנשים נאמרו כל הקראי דקדושה בין תחלת תנאי קבלת התורה והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי גוי קדוש שנאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, ובין ואנשי קדש תהיון לי שבמשפטים והייתם קדשים דשמיני וקדשים תהיו והייתם קדשים שבפ' קדשים וכי עם קדוש אתה לה' שבפ' ראה, ובכל מקום שנמצא ענין קדושה דישראל נאמר גם לנשים, ולכן גם הנשים מברכות בלשון אשר קדשנו במצותיו כמו האנשים אף על המצות שלא חייבתן תורה... ובהחיובים בין איש לאשתו איתא חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים, וליכא שום זלזול בכבודן...".


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il