ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כמה צריך לנקות לפסח, והדין למי שלא יהיה בבית | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ח אדר תשע"ח

כמה צריך לנקות לפסח, והדין למי שלא יהיה בבית


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום רב,
אנחנו זוג שטס יומיים לפני ליל הסדר ולא נשהה בחג כלל בבית. מה אנו מחויבים לעשות במסגרת ההכנות מלבד המכירה, ומה לגבי בדיקה וביעור חמץ כאשר איננו בדירה?


תשובה:
שלום וברכה!

במצב הרגיל, ששוהים בבית בפסח, יש חיוב לנקות את המטבח ואביזריו באופן יסודי, כך שלא יישאר שום פירור חמץ במקום שהוא עלול להיכנס למאכלים. את שאר הבית אין חיוב לנקות באופן יסודי מכל פירור, אלא די לוודא שאין בבית חתיכת חמץ בגודל בעל משמעות, כגון עוגיה, בייגלה וכדומה כאשר הם ראויים לשימוש. פירורים קטנים ושאריות מלוכלכות, אין חיוב לנקות ולסלק אותם מן הבית. במקרה שלכם, שאינכם שוהים בבית בחג, כמובן אין הבדל בין המטבח לשאר הבית, ולפיכך בכל הבית מספיקה הרמה הזו.
מה צריך לעשות כדי לוודא שאין בבית חמץ כזה? הדרך שתיקנו חכמים לעשות זאת היא באופן של בדיקת חמץ יסודית, דהיינו לעבור עם נר (או פנס) על כל מקום בבית שעשוי להגיע לשם חמץ במשך השנה (אם בשימוש רגיל ואם על ידי ילדים וכדומה), ולראות האם נשארה שם חתיכת חמץ בגודל משמעותי. בדיקה כזו, שאמורה לסרוק כל פינה וכל חפץ בבית, צריכה כמובן להיות יסודית יותר מבדיקת החמץ הקצרה הרווחת כיום בבתים רבים, והיא עשויה להימשך כשעה או מספר שעות, תלוי בגודל הבית ובאופן השימוש בו (דוגמאות – להלן בהרחבה אות ה'). אם הבדיקה עשויה להימשך זמן רב וקשה לעשות אותה בערב אחד, ניתן לחלק אותה למספר לילות, כאשר מקפידים שלא להכניס חמץ לחדרים שכבר נבדקו. לפני הבדיקה יש לטאטא את החדרים שעומדים לבודקם, ואין חובה לנקות מעבר לכך. כאשר הבדיקה נעשית בליל י"ד, כמובן היא נעשית בברכה. כאשר היא מחולקת למספר לילות, מברכים רק על החלק האחרון, שנעשה בליל י"ד. במקרה שלכם, שבליל י"ד לא תהיו בבית, יש לעשות את הבדיקה בלילה האחרון לפני צאתכם מן הבית (או לחלק אותה לכמה לילות), והבדיקה תיעשה ללא ברכה.
דרך אחרת היא לעשות ניקיון יסודי בכל המקומות שבהם עשוי להיות חמץ, ואז יש מקום להסתפק בבדיקה שטחית יותר. גם מי שנוהג בדרך זו שמסתמכת על הניקיון יותר מאשר על הבדיקה, אינו צריך לנקות את כל הבית וכל החפצים, אלא להתמקד רק במקומות שאליהם עשוי להגיע חמץ במהלך השנה, כדלעיל. כמו כן, אין צורך לקרצף כל פירור קטן, אלא לסלק רק חתיכות בגודל משמעותי, וכדלעיל. דרך זו של ניקיון יסודי מצריכה כמובן זמן ממושך יותר מאשר הדרך הקודמת שמסתפקת בבדיקה, ומן הדין אין צורך בניקיון כזה, וניתן בהחלט להסתפק בטיאטוא ובדיקה בלבד, בתנאי שהבדיקה היא יסודית. מי שבוחר באפשרות הזו של ניקיון יסודי, יערוך בליל י"ד או בלילה האחרון לפני היציאה מן הבית בדיקת חמץ, ואז הבדיקה יכולה להיות שטחית יותר (וכמובן גם באופן זה, אם הבדיקה אינה בליל י"ד אין מברכים עליה).
[כאמור לעיל, בדיקה או ניקיון ברמה כזו מספיקים מצד הדין גם למי שנשאר בבית בחג. אלא שכאשר נשארים בבית צריך בנוסף לכך גם לנקות היטב את המטבח ואביזריו מכל פירור של חמץ. בשאר הבית אפשר להסתפק בבדיקה או ניקיון כאלה, שמתמקדים רק במקומות שבהם עשוי להיות חמץ ורק בפירורים בגודל משמעותי.]
בלילה שלפני צאתכם, לאחר הבדיקה, תאמרו גם את ביטול חמץ כפי המופיע בסידורים, אך בנוסח שונה מעט מן הרגיל: במקום "ברשותי" יש לומר "בביתא הדין" (בעברית: בבית זה).
לגבי ביעור חמץ – במקום שבו תשהו, תבערו את החמץ שיהיה בידכם בערב פסח בבוקר, ואז תאמרו את נוסח הביטול הנאמר בשעת ביעור החמץ (ביטול זה ייאמר בנוסח הרגיל וללא שינוי). אם משום מה לא יהיה לכם חמץ כלשהו בערב פסח בבוקר, תאמרו רק את נוסח הביטול מבלי לבער.

הרחבה ומקורות
השאלה נשאלה לגבי אנשים שלא ישהו בבית בפסח, אבל בעצם היא מצריכה לברר באופן כללי, האם ועד כמה צריך לנקות את הבית לקראת הפסח. נדון אם כן בשאלה הכללית, ובתוך כך נתייחס גם לנקודות הרלוונטיות למקרה הפרטי הזה.
א. האם יש דין לנקות את הבית לקראת פסח?
הנוהג הרווח כיום בבתים רבים, הוא לערוך ניקוי יסודי מאד של הבית במשך זמן רב לפני חג הפסח, ובליל בדיקת חמץ לערוך בדיקה מהירה ושטחית, הנמשכת מספר דקות. אולם יש לדעת שנוהג זה הוא מאוחר יחסית, ואין זה מחוייב מן הדין.
מדאורייתא, כדי שלא לעבור על "בל ייראה", יש לעשות אחד משני דברים: בדיקת חמץ או ביטול חמץ. חכמים תיקנו לעשות את שניהם, גם בדיקה וגם ביטול (עיין בגמרא פסחים ו' ב, וסיכום של הדברים בערוך השולחן תל"א, יד-טו), אך לא תיקנו לנקות את הבית. כך גם בדברי הראשונים, אין הם מחייבים לנקות את הבית לפסח. כך למשל הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ב', א-ב) מזכיר רק חיוב לבדוק ולבטל ותו לא. וכן בדברי כמה ראשונים רואים שמטרתה של הבדיקה היא להוציא את החמץ מן הבית (עיין למשל רש"י פסחים ב' א, ד"ה "בודקין"; תוספות שם ד"ה "אור"), כלומר שאין ניקיון שמקדים את הבדיקה ומוציא את החמץ.
בפוסקים מאוחרים יותר ישנה התייחסות לעניין הניקיון, אולם אין זה מופיע כחובה:
המחבר בשולחן ערוך מתייחס לעניין ניקיון הבית לקראת פסח בשני מקומות: בסימן תל"ג סעיף י"א הוא כותב שאם אדם ניקה את ביתו ונזהר שלא להכניס שם חמץ, עדיין הוא מחוייב בבדיקה. לא נאמר שם שצריך לנקות את הבית, אלא רק שאם אדם ניקה את ביתו אין זה פוטר אותו מבדיקת חמץ. מלשונו גם עולה שניקיון זה לא היה מקובל כנורמה כללית, אלא רק ייתכן מצב כזה שאדם החליט לנקות את ביתו. כמו כן, הניקיון המדובר שם מתואר כנעשה ביום י"ג בניסן בלבד, ולא ניקיון יסודי שנמשך כמה וכמה ימים כמקובל היום. התייחסות נוספת לעניין הניקיון מופיעה בסימן תמ"ב סעיף ו' – שם מופיע שנהגו לנקות את הבית והרהיטים ביסודיות, אולם השולחן ערוך אינו כותב שיש חובה כזו, אלא רק "ויש להם על מה שיסמוכו". ומסביר המשנה ברורה (שם ס"ק כ"ח, ובשער הציון ס"ק נ"ב) שאין ללעוג על המנהג, אבל אין זה חיוב מן הדין אלא חומרא בלבד.
הרמ"א (תל"ג, יא) מזכיר שיש לנקות את הבית לפני הבדיקה, אולם הוא מצריך רק "לכבד" את החדרים, דהיינו לטאטא את הרצפה ולא לשטוף אותה (עיין למשל בשו"ע סימן של"ז, סעיף ב' לעומת סעיף ג'). בוודאי שאין מדובר במירוק וקירצוף של כל האביזרים בבית. ומסביר המשנה ברורה (תל"ג, מו) שהניקיון הזה לא נועד על מנת להוציא את החמץ מן הבית, אלא מטרתו היא רק כהכנה לבדיקה, כדי שניתן יהיה לעשות את הבדיקה בקלות. כמו כן, כותב המשנה ברורה שהטיאטוא הזה צריך להיעשות רק ביום י"ג בניסן, דהיינו שאין מדובר בניקיון יסודי שנמשך כמה ימים.
עולה אם כן, שהדין המקורי אינו לנקות את הבית אלא לבדוק בלבד. הרמ"א מוסיף שיש לעשות גם ניקיון כדי להקל על הבדיקה, אולם עדיין הניקיון הוא טפל ונעשה באופן שטחי בלבד, והבדיקה היא העיקר והיא המוציאה את החמץ מן הבית.
יש להדגיש, שכאשר מדובר באביזרים שמשמשים לאוכל בפסח, כגון שולחן האוכל, המקרר, ארונות המטבח וכדומה, אכן חובה לנקות אותם היטב מכל פירור של חמץ, וזאת משום איסור אכילת חמץ, שאם יישאר שם פירור של חמץ הוא עשוי להגיע אל המאכלים ולאסור אותם. דברי הפוסקים שהבאנו עוסקים בכלל הבית, במקומות שבהם אין חשש שהפירורים ייפלו לתוך המאכלים. במקומות אלה אין חובה לנקות באופן יסודי אלא לבדוק בלבד. בהקשר של השאלה, שמדובר בבית שלא יאכלו בו בפסח, ודאי שאין חשש לאיסור אכילת חמץ, ולפיכך כל הבית הוא באותה רמה, ואין חיוב לנקות שום חלק ממנו באופן יסודי.
ב. הבדיקה המקובלת כיום לעומת הדין המקורי של הבדיקה
כאמור, מצד הדין אין חובה של ניקיון יסודי, אלא בדיקה בלבד. אולם יש להבין, שהבדיקה שחייבו חכמים אינה הבדיקה השטחית המקובלת כיום בבתים רבים. כאשר חכמים חייבו בבדיקת חמץ, הכוונה היא לעבור על כל נקודה וכל חפץ בבית שעשוי להימצא בהם חמץ, ולוודא שאין שם חמץ. כפי שאמרנו, מן הדין אין חיוב לנקות את הבית, ובזמן חז"ל לא נהגו לנקות ביסודיות לקראת הפסח, וממילא היתה בהחלט סבירות שנשארו חתיכות חמץ במקומות שונים בבית. רק הבדיקה היא המוציאה את החמץ מן הבית, ולא שהבדיקה באה לאחר שהבית כבר נקי לגמרי מכל חשש חמץ. ממילא, חייבו חכמים בבדיקה יסודית, לעבור על הבית כולו, בכל פינה ובכל מקום שייתכן שיש בהם חמץ, ולבדוק אם נשאר שם חמץ. כמובן, דבר כזה אינו יכול להיעשות במספר דקות של בדיקה שטחית, אלא מצריך זמן רב. וכך אכן מופיע בגמרא ובפוסקים, שהבדיקה כהלכתה יש בה טירחה גדולה ולעיתים אף היו שוכרים פועלים כדי לבצע את הבדיקה (עיין בגמרא פסחים ד' ב; משנה ברורה תל"ב, ח).
ג. שינוי המנהג במשך הדורות
אם נסכם את הדברים, עולה שמן הדין יש לעשות בדיקה יסודית ואין חיוב לנקות ביסודיות, ואילו בדורות האחרונים התהפך המצב – אנשים עושים ניקיון יסודי מאד ובעקבות זאת עושים את הבדיקה באופן שטחי. השינוי הזה מתואר בדברי הפוסקים בכמה מקומות. כך למשל כותב בשערי תשובה (תל"ג, ג): "ולכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב בחורין וסדקין, לפי שתחלה מכבדין ורוחצין ומנקרין הכל היטב". מלשונו עולה שאין הוא רואה זאת כהנהגה ראויה לכתחילה, אך הוא מלמד זכות על כך שאנשים עושים את הבדיקה באופן שטחי ובמהירות, משום שבנוהג המקובל של הניקיון היסודי, כאשר מגיע ליל י"ד הבית כבר נקי לגמרי ואין עוד חשש אמיתי שיש חמץ בבית. דהיינו שמי שמנקה ביסודיות ובודק באופן שטחי, יש לכך מקום, אך אין זה הדין המקורי שתיקנו חכמים. פוסקים נוספים דנו בשאלה זו, האם ניתן להקל ולבדוק באופן שטחי לאחר שנעשה ניקיון יסודי, או שעדיין מוטלת על האדם חובה לבדוק באופן מלא (עיין בתרומת הדשן סימן קל"ג, ובשולחן ערוך תל"ג, יא – אם כי שם נראה שמדובר בניקיון פחות יסודי; ועיין בפסקי תשובות תל"א, א; תל"ג, ח; ספר "ועלהו לא ייבול", סעיפים 251, 252, 254). אך מדברי כל הפוסקים עולה שהנוהג הרווח כיום אינו כפי התקנה המקורית.
עדות נוספת לשינוי המנהג במשך הדורות, אפשר למצוא בהתייחסות של הפוסקים לעניין של פיזור חתיכות חמץ בבית לפני בדיקת חמץ. בראשונים יש מחלוקת האם צריך לעשות כך או לא (עיין למשל בכלבו סימן מ"ח), והרמ"א (תל"ב, ב) כותב שכך נוהגים אך אין זה חיוב מצד הדין. הסיבה לכך היא שפיזור החתיכות נועד לוודא שהברכה שלפני הבדיקה לא תהיה לבטלה, אך ההנחה של הפוסקים היא שגם ללא פיזור החתיכות אין בעצם חשש לברכה לבטלה, משום שבאופן סביר אמורות להימצא חתיכות של חמץ בבית. הדבר משקף מציאות שבה בליל בדיקת חמץ הבית לא היה נקי מחמץ כמו הנהוג בימינו. כך עולה גם מדברי רש"י המובאים בכלבו שם – לדעתו אין מפזרים חתיכות חמץ בבית, וכדי למנוע חשש ברכה לבטלה אין לברך בתחילת הבדיקה אלא בשעה שמוצא את חתיכת החמץ הראשונה. דהיינו שגם ללא פיזור של חמץ, מן הסתם האדם ימצא כמה חתיכות של חמץ. לעומת דברים אלה, בשער הציון (תל"ב, יב) מביא שבימינו כבר יש צורך מצד הדין לפזר חתיכות של חמץ, משום שהבית כבר נקי מכל חשש חמץ, ואם לא יפזרו בו חמץ זו תהיה בוודאי ברכה לבטלה. שוב אנו רואים שהמנהג הרווח כיום, לנקות את הבית היטב לקראת הפסח, הוא מנהג מאוחר יחסית שלא היה רווח בזמן הראשונים. בנוהג המקורי, סמכו בעיקר על הבדיקה, שהיתה יסודית בהרבה מן הבדיקה המקובלת כיום.
יש לציין, שנוהג זה של ניקיון יסודי אינו מופיע בדברי הפוסקים כחובה, כדוגמת מנהגי ישראל אחרים שיש להם תוקף מחייב. בהקשר שלנו הפוסקים אמנם מציינים את העובדה שבדורות האחרונים האנשים רגילים לנקות את הבית היטב, אך אין הם כותבים שכך צריך לעשות, אלא רק דנים בהשלכות של הדבר וכותבים שאין ללעוג על הנוהגים כך, וכדלעיל (ועיין עוד בספר "ועלהו לא ייבול" סעיף 257, שם נאמר שאין חיוב לנקות ביסודיות, ומצד הדין עדיף לאדם להרבות בלימוד תורה מאשר להרבות בניקיון הבית).
ד. בדיקה יסודית במציאות שלנו
בימינו, מי שמבקש לנהוג כפי התקנה המקורית, לבדוק את הבית בבדיקה יסודית, עשוי להיתקל בקושי מציאותי – בבתים רבים קשה מאד עד בלתי אפשרי לבדוק ביסודיות את הבית כולו בליל י"ד. ב"ה אנו חיים בשפע, כך שלמשפחות רבות כיום יש בתים גדולים מאשר בעבר. גם מי שביתו אינו גדול, יש לו חפצים רבים הרבה יותר מאשר בעבר, כך שלא ניתן לעבור על כל הבית וכל החפצים בערב אחד ולבדוק אותם בצורה טובה. בעבר, מי שהיה לו בית גדול וחפצים רבים, היה עשיר, ויכול היה לשכור פועלים לבדיקת החמץ בליל י"ד, וכפי שהזכרנו לעיל. כיום, לאנשים מן השורה יש בית גדול יותר וחפצים רבים יותר מאשר לעשירים גדולים מן הדורות הקודמים.
אולם נראה שבמצב כזה ניתן לחלק את הבדיקה לחלקים, דהיינו שבכל ערב בודקים חדר או מספר חדרים, ומקפידים שלא להכניס עוד חמץ לחדרים שנבדקו. ניתן להשוות זאת לדין שמי שלא יהיה בביתו בליל י"ד יבדוק בלילות הקודמים (שולחן ערוך תל"ו, א) – במציאות שלנו, גם אם האדם יהיה בביתו בליל י"ד הוא לא יוכל לבדוק את כל הבית בערב זה, ולפיכך יש להקדים את הבדיקה ללילות הקודמים. יתרה מזו, הפוסקים דנים לגבי אדם שיימצא בביתו בליל י"ד, ומקדים מסיבה כלשהי את הבדיקה ללילה קודם – המשנה ברורה (תל"ג, א) פוסק שיצא ידי בדיקה גם באופן זה. בשער הציון (שם, ה) הוא מוסיף שלדעת פוסקים רבים הדבר אף מותר לכתחילה, אך כותב שאין לעשות כך לכתחילה משום שיפסיד את הברכה, שכן אין מברכים על בדיקה שלפני ליל י"ד. אך באופן בו אנו מדברים, שאין מקדימים את הבדיקה כולה אלא מחלקים אותה לחלקים, אין מפסידים את הברכה, שכן בליל י"ד יבדוק את החלק האחרון של הבית, ואז יברך על הבדיקה של חלק זה (עיין הגהת הרמ"א תל"ב, א). נמצא אם כן, שבדיקה כזו מותרת לכתחילה. ישנם אכן פוסקים ששללו את הקדמת הבדיקה מצד הבדיקה עצמה ולא רק מצד הפסד הברכה (עיין בשער הציון שם), אך דעה זו לא נפסקה להלכה (עיין שם, ובשער הציון ס"ק י"ב). עוד יש להוסיף, שגם פוסקים אלה מסכימים שמי שלא יוכל לבדוק בליל י"ד יקדים ויבדוק בלילות הקודמים, וכאמור, מצבנו הוא מקביל לכך, שהאדם לא יוכל לבדוק את הבית כולו באופן יסודי בליל י"ד.
דהיינו, שמי שרוצה ליישם את תקנת חכמים כפשוטה במציאות שלנו, יטאטא בכל יום חדר או כמה חדרים, ובערב יבדוק אותם כדין בדיקת חמץ, באופן יסודי שעובר על כל החדר וכל החפצים (המקומות שמכניסים בהם חמץ, כדלהלן אות ה'), אך ללא ברכה. ללילה האחרון ישאיר חלק שעדיין לא נבדק, ואותו יבדוק בברכה.
חלוקה כזו של הבדיקה לכמה ערבים נראית מוזרה, אבל זה משום שהתרגלנו לבדיקה שטחית, שנמשכת זמן קצר ואין סיבה לחלק אותה. כאשר מדובר בפעולה ממושכת כפי התקנה המקורית, הרי זה דבר טבעי לחלק אותה על פני כמה ערבים (אלא שבעבר לא היה צורך בכך, משום שבדיקה יסודית יכלה להיעשות בערב אחד). וכך בעצם נהוג בפועל על פי הנוהג הרווח, שמחלקים את הניקיון לפסח על פני כמה ימים. בנוהג זה אמנם עושים בסוף את "בדיקת החמץ" בליל י"ד בלבד, אך זוהי בדיקה שטחית שאינה בודקת באמת את כל הבית אלא עוברת על חלקים מסויימים בלבד, ואין בכך עדיפות על ההצעה שהצענו.
[מבחינה מעשית, הבדיקה באופן המוצע כאן תימשך כמובן זמן רב יותר מאשר בדיקת חמץ המקובלת, אבל עדיין היא תהיה קלה בהרבה מניקיון יסודי של הבית כולו. אין צורך לנקות ולקרצף כל חלק וכל רהיט שניגשים אליו, אלא רק להסתכל אם יש שם חמץ בגודל משמעותי (עיין להלן אות ו'). להמחשה: במקום להקדיש לכל חדר יום שלם של ניקיון יסודי, בודקים כל חדר בפרק זמן של רבע שעה עד שעה, על פי השימוש בחדר וכמות החפצים בו.]
בהקשר זה יש להעיר: כאשר עושים בדיקת חמץ קצרה וסמלית, קל לאנשים לעשות זאת בעזרת נר. אולם כאשר מעוניינים לעשות בדיקה יסודית ומלאה, כמובן השימוש בנר הוא פחות מעשי. בהקשר זה יש לציין, שכמה פוסקים כתבו שניתן בשעת הצורך להשתמש בפנס במקום בנר (עיין למשל שו"ת יביע אומר חלק ד', או"ח סימן מ'; שו"ת שבט הלוי חלק א' סימן קל"ו), ויש אף שכתב שיש מקום להעדיף להשתמש בפנס מאשר בנר לבדיקת חמץ (עיין "ביצחק יקרא", הערות הרב נבנצאל שליט"א למשנה ברורה, תל"א, ג).
ה. המקומות שאותם צריך לבדוק או לנקות
בין אם עושים בדיקה יסודית כפי תקנת חכמים ובין אם עושים ניקיון יסודי ולאחר מכן מסתפקים בבדיקה שטחית, יש לברר את השאלה אילו מקומות יש לבדוק או לנקות. העיקרון הוא "כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו טעון בדיקה" – אין צורך לבדוק או לנקות את הבית כולו, אלא רק את המקומות שבהם עשוי להימצא חמץ (עיין פסחים ב', א; שולחן ערוך תל"ג, ג, ושם בהמשך הסימן). באופן מעשי, כמובן הדבר משתנה מבית לבית, על פי ההתנהלות המקובלת בכל משפחה. כך למשל, ישנם בתים שבהם מקפידים שלא להכניס אוכל לחדרי השינה, ואילו בבתים אחרים מקובל לאכול גם בחדרים הללו. כך גם לגבי ארונות בגדים, ארונות ספרים וכדומה – בבתים שבהם מקפידים שלא להניח בהם דברי מאכל אין צורך לבדוק או לנקות מקומות אלה, ואילו בבתים שאין מקפידים על כך הרי הם טעונים בדיקה. בבית שיש בו ילדים קטנים שעשויים להכניס דברי חמץ גם למקומות שאינם מיועדים לכך, יש לבדוק או לנקות את המקומות שאליהם הילדים עשויים להגיע (עיין שולחן ערוך תל"ג, ד, ומשנה ברורה שם י"ט), וכמובן גם דבר זה משתנה על פי גיל הילדים, על פי מבנה הבית ועל פי הסדרים הנהוגים בבית במשך השנה.
ו. גודל החמץ שצריך לבדוק או לנקות
נקודה משמעותית נוספת היא גודלם של פירורי החמץ שאותם צריך למצוא ולסלק בשעת הבדיקה או הניקוי. בעניין זה ישנה מחלוקת בין הפוסקים, האם פירורים שגודלם הוא פחות מכזית יש חובה לבערם או לא; אולם כאשר מדובר בפירורים מלוכלכים שאין להם חשיבות ממונית, לכל הדעות אין צורך לבערם (עיין במשנה ברורה תמ"ב, לג). הדבר מבוסס על דברי הגמרא בפסחים ו' ב, שפירורים שאינם חשובים אין עוברים עליהם בבל ייראה, משום שאין הם בגדר ממונו של אדם. להמחשה: אם מתחת הספה נמצאת חתיכת עוגיה ישנה ומלוכלכת, האדם אינו מעוניין בה כלל – אם יבוא מישהו וייקח את החתיכה הזו, בעל הבית לא ירגיש ש"גנבו לי מעט מרכושי", אלא יתייחס לכך בשיוויון נפש ואף ישמח שניקו לו את הבית. דהיינו שאין הוא רואה בפירורים הללו רכוש אלא לכלוך בלבד. במצב כזה, החמץ הופך להפקר באופן אוטומטי, גם מבלי שהאדם הפקיר אותו בפירוש, ולפיכך אין הוא ברשותו של האדם ואין צורך לבער אותו מן הבית. (זאת בניגוד לדברי חמץ שגודלם פחות מכזית אך הם נקיים וראויים לאכילה, כגון שקד מרק שנמצא במגירה – במקרה זה האדם מעוניין בחמץ ומתייחס אליו כרכושו, ולפיכך נחלקו הפוסקים האם חובה לבער אותו או לא.)
כך רואים בדברי הפוסקים בכמה מקומות, כגון בשולחן ערוך תמ"ד, ד ובמשנה ברורה שם ט"ו – פירורים של חמץ שנמצאים על הרצפה ומתלכלכים, מן הדין ניתן להשאירם בבית ואין חובה לנקותם. וכך כותבים הרא"ש (פסחים ג', ב) והטור (סימן תמ"ב) – הם מביאים את המנהג לנקות את הבית והרהיטים מכל חמץ שהוא, אך מסייגים זאת, שכאשר מדובר בחמץ מאוס אין צורך לבערו. (מדבריהם של הרא"ש והטור עולה שחמץ מלוכלך אין צורך לבערו אפילו אם הוא גדול מכזית, וכך משמע בפשטות מדברי הגמרא בפסחים ו' ב, ומפורש בשפת אמת על הגמרא שם. לעומת זאת, מדברי כמה פוסקים עולה שכאשר החמץ הוא בגודל כזית יש לבערו אפילו אם הוא מלוכלך – עיין למשל במשנה ברורה תמ"ב, לג).
לאמיתו של דבר ניתן להביא לכך ראיה מעצם הדין של "כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו טעון בדיקה". שהרי אם חובה לבדוק ולבער גם פירורים קטנים, אזי כל מקום שבו האדם מסתובב הוא בגדר "מקום שמכניסים בו חמץ", שכן בימות השנה אין מנערים את הידיים והבגדים לאחר האכילה, ופירורים קטנים מתפזרים בכל מקום בבית. וכך רואים בדברי הפוסקים, שיש לבדוק מקומות שאדם עשוי ללכת אליהם באמצע הסעודה, משום שייתכן שהוא הלך לשם כאשר הוא מחזיק לחם בידו ושכח שם את הלחם (עיין רש"י פסחים ב' א, ד"ה "שתי שורות"; שולחן ערוך תל"ג, ג; משנה ברורה שם, מ) – אין חוששים לכך שיש פירורים על בגדיו של האדם והם מתפזרים בבית, אלא רק שמא הגיעה לשם פרוסת לחם בגודל משמעותי.
עניין זה הוא כמובן משמעותי מאד – בין אם בודקים כפי תקנת חכמים ובין אם מנקים את הבית, אין צורך לרדוף אחרי כל פירור קטן. כך למשל, מתחת לארונות או במסילות החלונות, ודאי יישארו לכלוכים, שסביר שחלקם הם פירורי חמץ. אף על פי כן, אין צורך לטרוח ולקרצף אותם (או לשפוך עליהם חומר פוגם, כפי שיש מציעים), שכן פירורים כאלה בטלים מאליהם ואינם ברשותו של האדם, ואף אין חשש שמישהו יאכל מהם בפסח. וכך למשל בין דפי הספרים – אם קראו בספר בזמן האכילה, סביר שיש בו פירורים קטנים, אך אין הם בעלי חשיבות ממונית ואין חשש שיאכלו אותם, ולפיכך אין צריך לחפש אחריהם. אך כמובן, ספר כזה שייתכן שיש בו פירורי חמץ, אין להביא אותו אל השולחן בפסח, מחשש שייפול ממנו פירור אל המאכלים. בדומה לכך, במקלדת המחשב נכנסים לעיתים פירורי חמץ קטנים, אך לאור דברינו אין זה מחייב לפרק ולנקות אותה, ורק יש להיזהר שלא יעברו ממנה פירורים אל המאכלים. דוגמה מעשית נוספת: כלי החמץ שסוגרים אותם ואין משתמשים בהם בפסח, אין צורך לקרצף אותם באופן מיוחד או למכור אותם לנכרי. לאחר שטיפה רגילה כפי שעושים בכל השנה, ודאי שלא נשאר על הכלי חמץ בגודל בעל משמעות שהאדם מעוניין בו, ולפיכך אין עוברים עליו בבל ייראה (עיין בשולחן ערוך תמ"ד, ד, שמן הדין די לכלים אלה בניקיון פחות בהרבה משטיפת הכלים המקובלת אצלנו). (כמובן, את הכלים שמעוניינים להכשיר ולהשתמש בהם בפסח, יש לנקות בצורה יסודית.)
ז. משפחה שנוסעת מן הבית לחג
לגבי מי שנוסע מן הבית לכל החג – יש המציעים במצב כזה לכלול את כל החמץ שבבית במכירת החמץ, ובכך להיפטר מחובת הבדיקה או הניקוי. אולם לענ"ד קשה מאד לסמוך על כך. אין כאן המקום להאריך בכל עניינה של מכירת החמץ, באילו מצבים נכון לסמוך עליה ובאילו לא, אולם במצב המדובר המכירה היא בעייתית באופן מיוחד. כאשר יש לאדם מוצרי מזון מסויימים, שהוא יודע את טיבם, כמותם ומקומם, שייך שהוא ימכור אותם לגוי גם אם אין כוונתו שהגוי יבוא וייקח את המוצרים בפועל. אולם כאן אנו עוסקים במציאות שהאדם אינו יודע כלל האם יש בביתו חתיכות של חמץ, היכן הם, מה טיבם ומה כמותם. במצב כזה, המכירה היא פיקטיבית לגמרי, וקשה מאד לסמוך על כך (עיין למשל בביאור הלכה תמ"ח, ג, ד"ה "בדבר מועט"; אין להשוות מקרה זה למקרה המופיע במשנה ברורה תל"ו, לב, שכן שם מדובר בחדרים שיש בהם חמץ ממשי והאדם מוכר ממילא את החדר כולו לגוי, ולא שהוא מוכר רק את חתיכות החמץ שמסתתרות אולי בפינות החדר). משום כך, גם מי שנוסע לחג, ראוי שלא יסמוך על המכירה כדי להיפטר מן הבדיקה והניקיון, אלא יבדוק או ינקה את הבית כמתואר לעיל.
אם בליל י"ד עדיין נמצאים בבית, יש לבדוק בברכה בערב זה. אם יוצאים מן הבית מוקדם יותר, בודקים בלילה שלפני הנסיעה, ללא ברכה (שולחן ערוך תל"ו, א).
כאשר הבדיקה נעשית לפני ליל י"ד, יש לומר את נוסח הביטול שלאחר הבדיקה בניסוח מעט שונה: במקום "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי", יש לומר "דאיכא בביתא הדין" (= שישנו בבית זה). שכן עדיין האדם ימשיך להחזיק חמץ ברשותו בימים הקרובים, ורק את החמץ שנמצא בבית הוא מבטל כעת (שער הציון תל"ו, ה).
את השאריות מן החמץ שמשתמשים בו בנסיעה יש לבער כרגיל ביום י"ד בבוקר, ולומר אז את הביטול בנוסח הרגיל. ואם אין ברשות בני המשפחה חמץ ביום י"ד במקום שבו הם נמצאים, יאמרו את נוסח הביטול מבלי לבער.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il