ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עישון בשבת | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י אייר תשע"ח

עישון בשבת


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום לכבוד הרב
מן הסתם הנושא הזה עבר הרבה עיונים ודיונים אבל הייתי מעוניין לחדד אותו.
מעשן כבד, מתקיים בו שעישון סיגריות הוא אוכל נפש שלו.
קשה להפריז בעניין מניעת עישון ממעשן כבד, ובכאב הפיזי הממשי הנגרם בעטיו.
שבת אמורה להיות יום תענוגים. האיסור היחידי הוא איסור מלאכה. לא הייתה כוונת הקב"ה לענ"ד להפוך את השבת ליום תענית וכאב. עבור מעשן כבד, מניעת עישון דומיא לתענית ממש ולצום. הוא ממש מייחל לעזיבת השבת כשם שהוא מייחל לצאת תשעה באב. הצער גדול מאוד. האם זו הייתה כוונת הקב"ה? אולי אסרו על הבערת אש כשהיה הדבר כרוך במלאכה גדולה אבל כיום שיש מציתים אין זו מלאכה גדולה כל כך? כמו כן, יש את דעתו של רבי יוסי כי הבערה ללאו יצאת ולא הבערה לחלק יצאת.
מה דעתו של הרב? האם ניתן יהיה להקל על המעשנים כדי שהשבת תשוב להיות יום תענוגים ולא יום צער ותענית?

תשובה:
שלום וברכה!

הקושי שאתה מתאר הוא אכן לא קל, אולם אין בכך כדי להתיר את העישון בשבת. אנסה להתייחס לטענותיך אחת לאחת:
ראשית, לגבי הטענה העקרונית שהעלית, שיום השבת אמור להיות יום של תענוג ולא של צער: אכן ודאי שהשבת אינה אמורה להיות יום של כאב, ויש בשבת גם עניין של תענוג ושמחה, אולם אין זה עיקרה של השבת. עיקרה של השבת הוא כשמה, השביתה ממלאכה, והצד של המנוחה והשמחה בשבת הוא משני לעומת היסוד העיקרי הזה של השביתה. (בעניין זה הרחבתי בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/104880.) על פי עיקרון זה מובנת ההלכה הקובעת שכאשר ישנה התנגשות בין איסורי המלאכה בשבת לבין עונג השבת, איסורי המלאכה גוברים, שכן הם עיקרה ומהותה של השבת. לרוב אכן אנו זוכים לכך ששמירת השבת נעשית באופן של עונג ושמחה, אולם ייתכנו מצבים שונים שבהם שמירת השבת דורשת מן האדם ויתור משמעותי וגורמת לפגיעה גדולה בנוחות ובעונג השבת, וגם במצבים כאלה שמירת השבת גוברת. ישנם מצבים שבהם הותרו איסורי דרבנן מסויימים במצבי קושי, כגון אמירה לנכרי שהותרה במקרי דחק מסויימים ובתנאים מיוחדים, אולם מלאכה גמורה כדוגמת הבערת אש לא הותרה בשום אופן, גם לא במצב של קושי משמעותי, אלא רק במצב של פיקוח נפש.
לגבי הטענה ש"לא זו היתה כוונתו של הקב"ה" – יש לזכור, שעישון אינו צורך בסיסי של בני אדם. אדרבה, העישון מזיק לבריאות, ומלכתחילה האדם אינו אמור לעשן כלל, ובוודאי לא להפוך למעשן כבד שיום ללא עישון גורם לו סבל כה רב. ממילא, כאשר הקב"ה ציווה על השבת הוא אכן לא התכוון לגרום סבל לבני האדם, אך לא משום שאנשים אמורים לעשן גם בשבת, אלא משום שאנשים אינם אמורים לעשן כלל. אם משום מה אדם התרגל לעשן, עליו לעשות מאמץ להיגמל מן העישון או לפחות לצמצם אותו למינימום, קודם כל למען בריאותו וחייו, ובנוסף לכך הדבר יחזיר לו את תחושת הרוגע והעונג בשבת.
לגבי ההשוואה של עישון לאוכל נפש – כאמור, אין מקום להשוות את העישון לאכילה, אבל אפילו אם נקבל את ההשוואה הזו, הרי בשבת לא הותרה מלאכה לצורך אוכל נפש, ואף כאשר הדבר גורם לקושי גדול. כך למשל, אדם שמשום מה אין לו אוכל, אסור לו לבשל בשבת, למרות הצער שייגרם לו כתוצאה מכך. (גם ביום טוב, שהותרה בו מלאכה לצורך אוכל נפש, יש דעות לגבי העישון, ואין זה פשוט שהוא כלול בהיתר זה.)
לגבי קלות ההדלקה של אש בימינו לעומת העבר – מלאכות שבת אינן מוגדרות דוקא על פי הקושי שבעשיית הפעולה. כך למשל, בתורה (במדבר ט"ו) אנו רואים שאיסוף עצים אסור בשבת באיסור חמור, למרות שאין זו מלאכה קשה במיוחד. רבות ממלאכות שבת אינן כרוכות בטירחה כלל, כגון תפירה או כתיבה ועוד. גם הבערת אש מנר לנר אסורה בשבת, למרות שאין בה טירחה כלל. ממילא, אין הבדל אם הדלקת האש נעשית בטירחה או בקלות, בכל אופן הדבר אסור.
לגבי דעת ר' יוסי ש"הבערה ללאו יצאת": ראשית, ההלכה לא נפסקה כדעה זו. אולם גם על פי דעה זו, הבערת אש אסורה בשבת מן התורה, ואין להתיר אותה גם במצב של קושי. לדעה זו אכן הבערת אש אינה אסורה באותה רמת חומרה של שאר מלאכות שבת, שיש בהן חומרה מיוחדת של חיוב כרת ומיתת בית דין, אולם עדיין היא אסורה ברמה של רוב האיסורים שבתורה, כמו למשל אכילת בשר טרף או לבישת שעטנז.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il