לכבוד הרב שליט"א ראיתי שאלה דומה באתר ישיבה אך לא נחה דעתי מהתשובה מה גם שהשאלות לא בדיוק זהות: בישיבות משקיעים המון בלימוד גמרא, זמן ועמל. הבנתי שזה מקנה "שכל של תורה" ושכך אדם נהיה תלמיד חכם ושזה חשוב. בתורה כתוב "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" - לענ"ד ולפי מה שראיתי בספרים הכוונה שנלמד על מנת לדעת לקיים את חוקי התורה=הלכה אם כן, מדוע אנו משקיעים כל כך הרבה כוחות דווקא בגמרא? אם המטרה לדעת את טעמי ההלכות-אז כבר עדיף ללמוד בית יוסף... אם המטרה היא עמל התורה- זאת לא המצוה בתורה! גם אם זה חשוב, למה זה קודם? ההיגיון אומר שצריך כמה שנים ללמוד הלכה, אולי גם גמרא אליבא דהלכתא...ואילו אנו עוסקים המון בפלפול ועיון ובנזיקין ונשים שזה פחות יומיומי ( כך ברוב הישיבות שאני מכיר) יותר מכך, כשהט"ז מדבר על"אם בחוקותי תלכו-שתהיו עמלים בתורה" הוא ממשיך (מהזיכרון, אשתדל לדייק:) על מנת לשמור ולקיים. וכן רש"י על התורה שם "ואת מצוותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:"- לענ"ד העמל המדובר בתורה הכוונה להלכה, או לפחות ההלכות המעשיות בטעמיהן...אם כן, מה המקור לעמל הפלפול הסברות והחילוקים? ועוד, ישנם נושאים הלכתיים שאם לא לומדים אותם טוב קשה מאוד שלא לעבור על איסורים (ראיתי שהמשנ"ב אומר זאת על שבת, לענ"ד גם ברכות), האם הלימוד בעיון, הפלפול וה"שכל של תורה" חשוב יותר מלהינצל מאיסורים? בעניין ה"שכל של תורה"-מה הכוונה? אם זו צורת מחשבה,אז עדיף לכאו’ שנלמד עם שוטנשטיין וביאורי תוספות שכך אנו מבינים את צורת המחשבה בזמן קצר הרבה יותר...נראה שאנו מנסים להקשות את הלימוד בכוונה... [גם בעניין שכל של תורה, אם הגמרא מקנה שכל של תורה, איך זה שת"ח חושבים לפעמים שונה מאוד?] עוד אוסיף, ראיתי שבשו"ע הרב פסק בהתחלה ללמוד הרבה הלכה בלא טעמיה ואחרי זה לעבור לטעמי ההלכות אני נורא מתנצל על האריכות... (חשבתי לנסות לתמצת את דבריי, אולי יועיל: למה לא לומדים הלכה שנראה שזו המצוה? מה המקור לעמל המקובל היום, שאינו למעשה, ולחשיבותו? מה זה שכל של תורה?) תורה רבה מאוד

שלום רב הדבר שאתה מעלה כנראה נתון במחלוקת בין גדולי ישראל. ודאי שיש רבים שסוברים כמוך. אולם יש אלו הסוברים שעיקר הערך של לימוד התורה אינו בכך שמביא לידי מעשה. ערכו הינו ערך עצמי . כשהגמ' בקידושין מסיקה גדול תלמוד המביא לידי מעשה אין כוונת הגמ' שהסיבה לכך שהתלמוד גדול הוא מותנה בכך שמביא לידי מעשה. הערך של הלימוד הוא ערך עצמי. הראיה לכך שהוא כל כך גדול הוא בכך שהוא גם מביא לידי מעשה. ובאמת אנו רואים שגם מי שלומד תורה בישיבה מספר שים בס' נשים נזיקין הוא בסך הכל נהיה ירא שמים ומדקדק בהלכה. ודאי שטוב שאדם יודע כל דבר גם אליבא דהלכתא. אולם כשיש לאדם זמן מוגבל ללמוד במיוחד בימי הנעורים בהם הוא יכול להקדיש שנים ספורות להתמסרות ללמוד במשך כל היום יש גישה האומרת שכדאי להקדיש זמן זה על הלימוד שדורש מאמץ ויגיעה ולא על לימוד פשוט יותר. לימוד בעיון הינו לימוד קשה שלוקח זמן עד שאדם יודע ללמוד ולהעמיק. אולם היגיעה הזו משתלמת . כל מדרגת הלימוד גם בהלכה במשך כל החיים היא נהית עמוקה ומדויקת יותר. אי אפשר להיות תלמיד חכם ללא יגיעה על תלמוד בבלי. לכן ברוב הישיבות מקדישים את זמן הלימוד של השנים הראשונות בהם אנשים פנויים ללמוד בכדי שאנשים יצליחו לפתח את העומק שלהם בלימוד ויגבשו לעצמם דרך ללמוד "צורתא דשמעתא" לאחר מספר שנים כל אדם בוחר למה שליבו נוטה. יש אנשים שהם מעשיים יותר ויש להם נטיה הלכתית . יש כאלו שהנטיה שלהם הינה יותר מחקרית. כל אחד ילמד כפי נטיית ליבו. ומה בנוגע ללמוד הלכה. ראשית יש הבדל בין אדם שגדל במשפחה שיש מסורת הלכתית לבין משפחה שאין בה הקפדה על הלכות. למי שגדל בבית שמקפידים על הלכה יכול לנהוג כפי מה שראה בביתו. במשך הזמן האדם לומד ומתקדם ומסתמא גם מתחדשים לו הלכות מעשיות. אולם חידוש הלכות לעתים מסוימות לא צריך לשנות את כל סדרי הלימוד. מעבר לכך האדם גם בהיותו בישיבה ילמד בס' הלכה כגון בס' חיי אדם. יעבור עליו מספר פעמים וכך לא יכשל בדברים הבסיסים שבהלכה. כל טוב