אנחנו עומדים לעבור בעז"ה לדירה חדשה, השאלה מתי יש לקבוע את המזוזות? יש דיון בפוסקים מתי חל החיוב - בזמן שעוברים בפועל היינו שבאותו ערב כבר מתכוונים לישון בדירה (לכאורה כך כותב במשנ"ב בהלכות ציצית שמדמה מזוזה לציצית) או בזמן שמתחילים לארגן ולאחסן בבית את תכולת הדירה, ולדוגמה הזמנו ארון ומיטות חדשות לדירה החדשה וזה אמור להגיע מס’ ימים או שבועות לפני הכניסה לדור בפועל, האם כבר אז חייבים במזוזה? וא"כ באילו מהחדרים ישנה חובה לקבוע בזמן הכנסת הרהיטים הללו לדירה? למשל, הזמנתי רהיטים לחדר ילדים ולסלון, האם בשעה שיגיעו רהיטים אלו אקבע מזוזה רק בחדרים הללו? או גם בשאר חדרי הבית? כיוון שישנו כבר שימוש בבית? וכן מה הדין לגבי הכניסה הראשית של הבית? (משמע מדברי הרב פרנק בהר צבי שמרגע שמכניס את תכולת הדירה וצריכים לשמור על התכולה חל החיוב במזוזה) ואם נרצה לנהוג כדעה המקדימה - לכאורה לפי השיטות המאחרות את קביעת המזוזה יש בכך תעשה ולא מן העשוי כי חיוב המזוזה עדיין לא חל. לכן שאלתי איך לנהוג הלכה למעשה?

לשואל, שלום וברכה! יש לברך עם העברת הריהוט. אם הניח אותו רק בחלק מהחדרים, חדרים אלו חייבים במזוזה וגם הכניסה הראשית לבית, שמובילה אליהם. לגבי שאר החדרים הפנימיים יש מקום להתלבט האם כבר התחייבו, אבל ללא ספק ניתן כבר לקבוע בהם את המזוזה. לכן במקרה זה יש לקבוע את כל המזוזות ברצף בפעם אחת, ויברך על קביעת אחת המזוזות שחיובה כעת ברור, ובזה יצא ידי חובתו. הרחבה: 1. בדין זה נחלקו האחרונים, ושלוש דעות בדבר (סיכום מועיל למחלוקת זו מופיע בספר 'שערי המזוזה' פט"ז ס"י): יש אומרים שהחיוב במזוזה חל מיד כאשר הבית ראוי ומוכן למגורים, אע"פ שעדיין לא גר בו (גידולי הקדש סי' רפה סק"א; אבני נזר יו"ד סי' שפא אות ה; ביאור הגרי"פ לספר המצוות לרס"ג, עשה ח). ויש אומרים שהחיוב מתחיל רק כאשר נכנסים לגור בו בפועל (מגן אברהם סי' יט סק"א), ולכן יש לברך רק כאשר עומדים להיכנס לבית מיד, או לאחר שכבר נכנס אליו (משנה ברורה שם סק"ד; וכך מבואר יותר בשו"ת רעק"א מהדו"ק סי' ט שציין לו ובמג"א סי' כא סק"ב). ודעה שלישית סוברת שהחיוב מתחיל כאשר מכניס אליו רהיטים (אפיקי מגינים או"ח סי' כא ביאורים סק"ג; ערוך השלחן או"ח סי' יט ס"ב; שו"ת הר צבי יו"ד סי' רלה שציינת). 2. המקור המרכזי לדעה הראשונה הוא ממסכת מזוזה (בתוך 'מסכתות קטנות', שנדפסו בש"ס וילנא בסוף הכרך של מסכת עבודה זרה) פ"ב הי"א: "בית חדש, אחר שגמרו חייב במזוזה". מקור זה מובא להלכה בכמה ראשונים (הלכות גדולות סי' כו; תשובות הגאונים, שערי תשובה סי' רכז; אשכול, הל' מזוזה דף עו ע"א), ובפשטות מובנו שמי שבונה בית מגורים מתחייב במזוזה מיד כשגמר את הבית, עוד בטרם עבר לגור בו. המקור לשתי הדעות האחרונות הוא המשפט שמופיע בכמה מקומות בגמרא: "מזוזה חובת הדר היא" (פסחים ד ע"א; בבא מציעא קא ע"ב; עבודה זרה כא ע"א), ממנו עולה שרק הדיור בפועל מחייב במזוזה. אלא שהדעה שמחייבת כבר מהכנסת הרהיטים סוברת שזוהי כבר התחלה של דיור בפועל, או שגם אם נתייחס לבית כרגע רק כאל מחסן רהיטים הרי קיימא לן שגם מחסן ("בית אוצר") חייב במזוזה. והדעה הפוטרת סוברת שרק לינה ואכילה הם הדיור בפועל, וגם אין לחייב משום "בית אוצר" מפני שחיוב זה נאמר על בית שזהו יעודו, ולא על בית שנועד למגורים. ויש אומרים שאמנם החיוב מתחיל כשגר בפועל, אבל ניתן לקבוע מזוזה בברכה עוד לפני זמן החיוב, כאשר ברור שברצונו לגור שם, והנחת החפצים היא הסימן לרצונו הברור (שו"ת הרי בשמים תנינא סי' ריט, בסופו). בעניין זה האריך הרב עובדיה יוסף זצ"ל (בתשובתו שהובאה בילקוט יוסף, שובע שמחות ח"א עמ' תקלב) וציין לדברי החיד"א (בשו"ת יוסף אומץ סי' ל ד"ה עוד כתב כנה"ג) שאפילו השוכר בית וחתם חוזה ושלח לשם רהיטים חייב במזוזה מיד. 3. כמה ראיות לדעה הראשונה, המחייבת מיד כשהבית גמור ומוכן לדירה: בגמרא במנחות לג ע"א מסופר: "ריש גלותא בנא ביתא, אמר ליה לרב נחמן: קבע לי מזוזתא. אמר רב נחמן: תלי דשי ברישא". פירוש: ראש הגולה בנה בית וביקש מרב נחמן שיקבע את המזוזה עבורו, ורב נחמן אמר לו שאינו יכול לעשות זאת בטרם תהיינה דלתות לבית (על הטעם לכך נחלקו הראשונים). וכך פסק הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו ה"ה): "ומעמידין הדלתות ואחר כך קובעין את המזוזה". פשטות הגמרא שהבית מתחייב במזוזה מיד כשגמרו אותו, והעמדת הדלתות נדרשה לשם גמר הפתח או לשם בירור כיוון המזוזה (הדבר תלוי בפירושי הראשונים לעניין הדלתות). יש מהאחרונים שדחו את הראיה מכאן, שכוונת הגמרא רק לומר שמרגע זה ניתן להניח את המזוזה ואין זה נחשב כ"תעשה ולא מן העשוי" (כלומר, שאם קבעו את המזוזה בטרם נקבעו הדלתות צריך יהיה לקובען מחדש לאחר מכן), אבל אין כוונתה שניתן לברך על המזוזה כבר בשלב זה, לפני המגורים. לענ"ד תירוץ זה מוקשה, שכן אם גם אחרי קביעת הדלתות עדיין אי אפשר לברך על המזוזה ראוי היה לרב נחמן לדחות את הקביעה יותר, עד המגורים בפועל, כדי לזכות בברכה. ועוד, שמלשון הרמב"ם הנ"ל משמע שזהו סדר הדברים הנכון למעשה, לקבוע את הדלתות ואז את המזוזה, ואין זו רק הנחיה שמרגע זה המזוזה כשרה. וכך פשטות לשונו של בעל ספר החינוך (מצוה תכג): "ועובר על זה ובנה בית ונתן עליו תקרה ולא הניח בה מזוזה מיד... ביטל עשה זה. ואף על פי שעברה השעה שהיה חייב להניחה, מוזהר הוא לקובעה לעולם בכל עת שידור בבית". משמע שהחיוב מיד בגמר הבניין (ומה שכתב בהמשך "בכל עת שידור בבית" המובן שאם עזב את הדירה לצמיתות כבר אינו חייב בה). 4. לגבי המשפט "מזוזה חובת הדר היא", הוא נאמר בגמרא בכל מקום לא לעניין זמן החיוב אלא לעניין זהות החייב, שכאשר בעל הבית משכיר אותו החיוב מוטל על הדייר ולא על הבעלים. אולם כאשר הבעלים מתכוון גם לדור אפשר שהוא חייב עוד בטרם נכנס אליו (בשו"ת תפילה למשה יו"ד סי' לד אות א הביא כמה ראשונים שסוברים שהחיוב רק על מי שדר, אבל לענ"ד נראה שבאו לפטור את מי שלא מתכוון לגור, ולא את מי שבונה על מנת לגור. כך למשל לשון הריטב"א (יומא יא ע"ב): "ואפילו בביתו בשאינו משתמש בו פטור ממזוזה אפילו מדרבנן ואף על פי שעשוי לדירה וכדאמרינן בפרק השואל דחובת הדר היא", נראה שכוונתו שאינו מתכנן להשתמש בו, ואז פטור אע"פ שהבית ראוי למגורים. 5. אם כן, מעיקר הדין נלע"ד שהעיקר כדעה הראשונה, שהבית מתחייב במזוזה מיד כשהוא מוכן ועומדים לעבור אליו, ובפרט כשמתחיל להכניס את הריהוט מסתבר שזהו הסימן להתחלת המגורים שעכ"פ מאפשר לקבוע מזוזה בברכה. אלא שמספק ברכות יש מקום להמתין להעברת הרהיטים ולקבוע בברכה על החדר המרוהט או הכניסה הראשית המובילה אליו. ויש שהמליצו מחמת הספק לערוך סעודת קבע ביום העברת הריהוט ובכך לחייב את הבית לכל הדעות (עיין 'שערי המזוזה' שם). 6. יש אחרונים שדנו על "תעשה ולא מן העשוי" בהקשר זה, אך הסברה הרווחת והפשוטה לענ"ד שאין לזה כל שייכות לשאלת "תעשה ולא מן העשוי", מאחר שהבית בנוי וראוי למזוזה, ולכל היותר טרם נוצר החיוב מבחינת הבעלות, וראה בשו"ת הרי בשמים תניינא ח"ב סי' ריט, ובשבט הלוי ח"ו סי' קסא, בסופו.