אדם קיבל חפץ לשמור והוא נגנב ממנו. למדנו כך: אם השומר פשע ולא שמר כראוי, הוא חייב לשלם על החפץ. אם השומר נאנס, והחפץ נגנב מסיבה שלא יכול היה למנוע, השומר פטור. אם השומר לא פשע, בזה יש הבדל בין שומר שכר לשומר חנם. שומר שכר חייב לשלם ושומר חינם פטור. שאלתי היא, אם מדובר שהשומר לא פשע ושמר כראוי, אם כן איננו אשם בגניבה, וזה כמו אונס, אז מדוע שומר שכר חייב לשלם במקרה כזה?

זו שאלה נכונה שנידונה בראשונים ובפוסקים. השו"ע מתיחס לזה בסימן שג סעיפים ב' וג'. התורה חייבה שומר שכר בגניבה ואבידה, ובאמת הכוונה לחייב אותו גם אם שמר כראוי והגניבה היתה באונס. למשל שומר שכר שקיבל חפץ לשמירה ושמר עליו כראוי כגון שטמן אותו עמוק באדמה וכדו', מכל מקום, אם החפץ נגנב, מכיון שבשעת הגניבה לא היה נוכח שם על מנת למנוע את הגניבה, השומר חייב. כלומר, פטור של שומר שכר באונס הוא דוקא באופן שהיה נוכח בשעת הגניבה או האבידה ולא יכל להציל, אך אם לא היה שם, אע"פ ששמר כראוי, והגניבה היתה באונס, במקרה כזה שומר שכר חייב. (בספר נתיבות המשפט סימן רצא ס"ק כד' כותב שיש מחלוקת במקרה שהשומר נאנס ולא יכל להיות ליד החפץ, האם לחייב אותו באופן כזה, או שרק אם לא היה ליד החפץ בשעת הגניבה ברצון, רק אז מחייבים את השומר שכר אע"פ שהחפץ היה שמור כראוי, אך עה"ש לא מקבל חילוק זה וסובר לחייב את השומר שכר בכל אופן). ערוך השולחן מציין שיש שיטה אחרת המקילה יותר עם השומר שכר: לשיטה זו החיוב של שומר שכר בגניבה באונס הוא רק במצב שבו אילו היה נוכח בשעת הגניבה היה מציל! כלומר העובדה שלא היה נוכח בשעת הגניבה אינה מספיקה כדי לחייב אותו, אלא צריך להעריך אם היה מצליח למנוע את הגניבה אם היה נוכח, ואם ההערכה היא שהיה מצליח למנוע אותה, הרי ששומר שכר חייב, אך אם ההערכה היא שלא היה מצליח, השומר שכר פטור.