ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
גם הגר"ש עמאר יעביר שיחה בסופ"ש ההכנה לר"ה. שריינת מקום?
שאל את הרב הלכה הנחת התפילין

מקום הנחת תפילין של יד

שאלה
הנה מצינו בבית יוסף שהביא את הגהת סמ’’ק שמחדש בשם השמושא רבא שמקום הנחת תפילין של יד הוא על הקיבורת אך דווקא בפלג תחתון של הזרוע. וכן פסקו בפשיטות המחבר והרמ’’א (ואפי’ לקולא כמובא במ"ב). לעומתם דעת הגר"א בביאורו שכל הקיבורת כשרה להנחת התפילין (וכן הוא מבין את דעת השמושא רבא). לאור זאת רציתי לברר כמה עניינים בסוגיא זו: א. בעניין מדידת פלג הזרוע: בפשיטות לשון הפוסקים מצינו שתי התנסחויות אחת שמודדים את הפלג מהכתף והשניה מבית השחי. (וכן מצינו בפירוש הגרשז’’א שסובר מבית השחי לעומתו הגר’’ן קרליץ שמודדים מהכתף), ושאלתי כמו איזו שיטה נקטינן למעשה? ב. מי שתפיליו אינם נכנסות בפלג התחתון (ובפרט בנערי בר מצווה שמצויה מאוד בעיה זו), האם יכול לסמוך על שיטת הגר’’א ואף לעניין ברכה? ג. במידה ולא נכון לסמוך לכתחילה על הגר’’א האם צריך להחליף את התפילין של יד לתפילין קטנות? שתי השאלות האחרונות אמורות ביתר שאת לגבי ספרדים הפוסקים ככלל ע’’פ דעת השו’’ע. תודה רבה.
תשובה
לשואל, שלום וברכה וסליחה על איחור התשובה: א. לפי השיטה שרק חצי מהזרוע כשר להנחת תפילין יש למדוד מהכתף. ב. לענ"ד מי שתפיליו אינם נכנסות לחצי התחתון יכול בהחלט לסמוך על הדעה המכשירה את כל החלק העבה (התפוח) שבזרוע ואף לברך על כך ללא חשש. כפי שכתבת, הדבר מצוי בפרט אצל נערים, ובלי שום ספק אם ההקפדה על החצי התחתון גורמת לגלישה אל מתחת לחלק התפוח שבזרוע יצא שכרנו בהפסדנו. ג. אין כל צורך להחליף את התש"י לתפילין קטנות, ואף לנוהגים כשו"ע. הרחבה: א. לפי השיטה שרק חצי מהזרוע כשר להנחת תפילין, המובן הוא חצי מעצם הזרוע (עיין למשל בלשון ערוך השולחן סי' כז ס"ב). לכן נראה שמדויק יותר למדוד מהכתף ולא מבית השחי. ומצאתי שכך כתב ב'מאיר עוז' ח"ב עמ' עו בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהנכון למדוד מהכתף ו"העולם טועה בזה" (ושם פקפק האם המובא בהליכות שלמה למדוד מבית השחי הוא אכן מפי הגרש"ז). ב. לאחר שהתחלתי לכתוב את התשובה ראיתי שבשו"ת וישב הים (ח"ב סי' ד) האריך מאוד בסוגיה זו והעלה כפי שהסקתי שהעיקר לדינא שאין חובה להקפיד על החצי התחתון של הזרוע. לכן אקצר ואסתפק בעיקרי הדברים, בתוספת כמה נקודות שנתחדשו. הגמרא במנחות כז ע"ב דנה במקום הנחת התפילין של יד ואומרת: "ידך - זו קיבורת. מנלן? דתנו רבנן: 'על ידך' - זו גובה שביד... או אינו אלא על ידך ממש? אמרה תורה: הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש, מה להלן בגובה שבראש, אף כאן בגובה שביד. רבי אליעזר אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: 'והיה לך לאות', לך לאות - ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר: אינו צריך הרי הוא אומר: 'ושמתם את דברי אלה על לבבכם... וקשרתם', שתהא שימה כנגד הלב. ר' חייא ורב אחא בריה דרב אויא מכוין ומנח ליה להדי ליביה". מהי "קיבורת"? רש"י בערובין צה ע"ב ד"ה קיבורת מפרש: "אבר אמצעי שבזרוע, ובלעז ברדון" (וכיו"ב בברכות יג ע"ב ד"ה שתהא שימה). "ברדון" על פי 'אוצר לעזי רש"י' הוא "חלק שהוא מלא בשר", כלומר, החלק התפוח שבזרוע. ורש"י במנחות שם ד"ה גובה: "קיבורת דהוא אצל הכתף", וכן בערכין ג ע"ב ד"ה שלא יהא: "בקיבורת אצל הכתף". כך גם בתוס' במנחות לז ע"א ד"ה קיבורת: "ואומר רבנו תם דהוא גובה הבשר שבזרוע שבין בית השחי למרפק". ובתוס' בערובין שם ד"ה ידך זו קיבורת: "הוא קבוצת בשר שבזרוע שבין המרפק שקורין קודא בלע"ז ובין הכתף". ובמחזור ויטרי סי' תקיג: "קיבורת - בשר המכונס... תפילין בזרוע, ובמסכת אהלות מונה הזרוע העצם המחובר לכתף וראש שני מחובר למרפק שקורין קודא". ובספר החינוך (מצווה תכא): "קושרין אותה על הקבורת, והוא הבשר התפוח שבמרפק שבין פרק הכתף ופרק הזרוע, שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו יהיו התפילין שוכבין כנגד לבו", וכן בראשונים נוספים. כולם לא הגבילו את מקום הנחת התפילין לחצי התחתון דווקא של הזרוע. מצאנו שיטה יחידה של רבנו פרץ בהגהותיו לסמ"ק שהכשיר להנחה רק את החצי התחתון של הזרוע, על פי לשון השימושא רבה "פלג זרוע". וכך פסק הרמ"א (סי' כז ס"א), ולכאורה גם השו"ע (שם ס"ז). אך ראה בהרחבה בשו"ת וישב הים הנ"ל, שביאר שאין זו כוונת השו"ע (שהרי בסעיף א הכשיר את כל הבשר התפוח, ואת ההגבלה לחצי הזרוע הזכיר רק במקרה צדדי של מי שיש מכה בזרועו, ולכן מסתבר שכוונתו שם להקל בשעת הדחק להכשיר את הקצה התחתון של הזרוע שאין בו בשר תפוח, ולא בא לשלול את החלק התפוח שבחצי העליון). והגר"א פירש את השימושא רבה באופן אחר, שאינו סותר לדברי כל הראשונים. שתי נקודות שברצוני להוסיף: בספר התרומה (הל' תפילין סי' ריג) כתב: "בעצם העליון יניח תפילין הוא הנקרא זרוע והוא יד דאורייתא, וסמוך לפרק של האציל [=המרפק] קצת יניחם, כי שם הוא קיבורת, בשר המכונס קרוי קיבורת, כמו 'קיבורא דאהיני', 'קיבורא דאיזלי', ושם הוא כנגד הלב". מלשונו "וסמוך לפרק של האציל קצת יניחם" משמעה לכאורה שהתפילין יהיו סמוך למרפק יותר מאשר לכתף, וכך הבין הביאור הלכה (סי' כז ס"א ד"ה בראש העצם) שהביא אותו כמקור התומך בדעת רבנו פרץ. אולם נראה יותר לענ"ד שכוונתו לשלול רק את הצמדת התפילין לכתף, כפי שנראה מהטעמים שכתב, "כי שם היא קבורת בשר המכונס", וכן "ושם הוא כנגד הלב", והרי מרכז השריר הוא כנגד הלב, ולא דווקא החצי התחתון (אמנם הביאור הלכה כותב שלדעת ספר התרומה "התפשטות בשר הקיבורת הוא רק סמוך לקובדו", אולם במציאות קשה להלום את דבריו). וראיתי ביחווה דעת (ח"ה סי' ג) שלמד מדברי הכסף משנה (הל' תפילין ומזוזה וס"ת פ"ו הי"ב) שדעתו כשיטה שרק החצי התחתון של הזרוע כשר. לשון הכס"מ שם, על מקום המזוזה: "למעלה דברי הכל צריך להרחיקה מן הקורה טפח, והכי משמע מדאמר רבי יוסי: מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה, וכי היכי דקשירה דהויא בגובה הזרוע אינו בסוף גובהו, אלא מרוחק מסוף גבהו קצת, הכי נמי כתיבה דילפינן מינה דהויא בגובה אינה בסוף הגובה אלא מרוחקת ממנו מעט דהיינו טפח כנ"ל לדעת רבינו". לא הבנתי את ראייתו מכאן, ואדרבה, הרי הוא אומר "מרוחק מסוף גבהו קצת", דהיינו שאין להצמיד את התפילין לכתף אלא להורידם מעט אל החלק התפוח שבזרוע. ומה שנקט שיעור טפח, נראה פשוט שכוונתו למזוזה דווקא, שביחס לגובה כל הפתח שיעור טפח הוא הרחקה מועטת, אבל בזרוע, הקצרה בהרבה מן הפתח, דיה בהרחקה מעטה הרבה יותר (ביחווה דעת שם ציין גם ללשון דומה באשכול, ותשובתה כנ"ל, ומלבד זאת הציטוט לקוח מהאשכול מהדו' אוירבך ואינו במהדו' אלבק, וד"ל).
עוד בנושא הנחת התפילין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il