ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רשות מזיק ורשות שניהם | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ט תמוז תשע"ח

רשות מזיק ורשות שניהם


כולל דיינות בית אל

שאלה:
שלום כבוד הרב,
לפי מספר שבועות הייתי בחנות, והיתה שם ילדה שנפל לה מהיד מטבע והתגלגל על הרצפה. אני בדיוק עברתי ליד הילדה והלכתי לאותו כיוון שאליו התגלגל המטבע, ושמתי לב שהמטבע מתגלגלת על הרצפה רק כשכבר היה מאוחר מידי ולא הספקתי לעצור את הרגל מלבעוט בו (כמדומני שהבעיטה היתה בזמן שהמטבע התגלגל על הרצפה ועוד לא נח). בעקבות הבעיטה המטבע שינה כיוון ונפל לתוך חריץ ברצפה, כך שלא ניתן להוציאו משם בלי לפתוח את הרצפה. הלכתי מיד מהמקום בגלל הבושה, אך התחרטתי על כך לאחר מכן.

אינני מכיר את הילדה ואין הרבה סיכויים שאמצא אותה, אך כדי לדעת להבא מה אני אמור לעשות בכזה מקרה ניסיתי לעיין קצת בסוגיות הרלוונטיות. תוך כדי העיון התעוררו לי מספר ספקות, ואשמח אם הרב יוכל לפשוט לי אותם, ולפסוק מה הדין במקרה כעין זה שהצגתי.
א. במקרה שבו הנזק נעשה ברשות הניזק – החיוב הוא אפילו במקרה של אונס (למעט אונס גמור לדעת תוספות). נראה לי שהמקרה שלי לא מוגדר כרשות ניזק, שהרי גם לי היתה רשות להיות שם, ואדרבה, אין לאנשים רשות להניח את רכושם ברצפת החנות (מדובר בפרגולה שצמודה לחנות ויש בה הרבה מאוד מוצרים שהחנות מעמידה למכירה, אך לא ברור לי האם השטח שלה שייך באופן רשמי לחנות). לכן אני מתלבט האם נכון לומר שהמקרה הזה הוא רשות מזיק או רשות שניהם.

ב. אם נאמר שהמקרה הזה הוא רשות שניהם, ישנה מחלוקת ראשונים מתי פטור כשלא הזיק במזיד. לדעת הרמב"ם (חובל ומזיק ו ג) פטור בכל מקרה, ואילו לדעת רש"י (ב"ק מ"ח) פטור רק אם הוזק בו, אך אם הזיק אותו – חייב. השו"ע (שע"ח ו-ז) פוסק פסיקה מעורפלת שנחלקו הגר"א וערוך השולחן כיצד להבינה, אך אם הבנתי נכון, לכ”ע הוא סובר שכאשר "הזיק” ולא “הוזק” - חייב. לא ברור לי האם המקרה שלי מוגדר כ"הזיק" ולא כ"הוזק", שהרי מצד אחד הבעיטה היתה אקטיבית, אך מצד שני גם המטבע עשה את דרכו אל הרגל שלי, שהרי הוא התגלגל. לכן אני מסופק האם לפי פסיקת השו"ע אני חייב.

ג. אם נאמר שהמקרה הזה הוא רשות מזיק, גם פה נחלקו הראשונים מתי פטור כשלא הזיק במזיד. לדעת הרמב"ם בכל מקרה פטור, ואילו לדעת רש"י פטור רק כשהמזיק לא ידע בניזק, אך אם ידע בניזק – דינו כמו הדין של שניהם ברשות, כלומר שיהיה חילוק בין הזיק להוזק. אם הבנתי נכון, במקרה הזה נחלקו האחרונים מה דעת השו"ע. לדעת הגר"א, השו"ע סובר כמו רש"י, ואילו לדעת ערוך השולחן, השו"ע סובר כמו הרמב"ם. נראה שלפי הרמב"ם ברור שאני פטור, אך לפי רש"י אני מסופק האם ניתן להגדיר את המקרה שלי כמקרה של מזיק לא ידע בניזק, שהרי ידעתי שהילדה שם, אך שמתי לב שהמטבע מתגלגל על הרצפה רק כשכבר היה מאוחר מידי ולא הספקתי לעצור את הרגל מלבעוט בו.

כמובן שכל מה שכתבתי עד עכשיו היה רק בדרך של לימוד ולא בדרך של פסיקת הלכה. אשמח אם הרב יוכל להאיר את עיני במקורות נוספים שרלוונטיים לעניין.
סליחה על האריכות ותודה רבה מראש!

תשובה:
שלום וברכה,

יישר כח גדול על פריסת הסוגיה ואם ברצונך להרחיב בה, תוכל לעיין באתר 'פסקים' בפס"ד של ביה"ד לממונות במצפה יריחו מספר סידורי 1524(https://www.yeshiva.org.il/Psakim/File/1524), אך לענ"ד נראה (להלכה ולא למעשה) לדמות מקרה זה לדברי עולא המובאים בגמרא בב"ק (כז ע"ב) לגבי הנתקל ושובר כד המונח ברשות הרבים שפטור משום 'שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים', וכך נפסק בשו"ע (תיב, א).

אמנם, לכאורה סברת פטור זה תלויה במחלוקת בין התוספות (שם) לרמב"ן (ב"מ פב) בגדר חיוב אדם המזיק באונס, שלפי התוספות אדם פטור באונס גמור, וכך הם מסבירים את סברת עולא, ואילו לדעת הרמב"ן אדם חייב בכל אונס, ונפטר רק כאשר הניזק פשע בעצמו. וכך הוא מסביר את סברת עולא בדין זה, שהניזק הניח את הכד בכוונה. לפי זה במקרה שלפנינו בו הילדה לא פשעה, נראה שלפי התוספות פטור המזיק, ואילו לרמב"ן חייב המזיק.

להלכה, הרמ"א פוסק (שעח, א-ב; תכא, ד) כדעת התוספות. בדעת הרמב"ם והשו"ע דנו האחרונים, והכס"מ (חובל ומזיק פ"ו ה"א) הסביר שדעת הרמב"ם כדעת התוספות, ואת דברי הרמב"ם שמהם למד כך, הביא בשו"ע (שעח, ג).

מ"מ, גם לפי הרמב"ן אם מדובר בילדה הפחותה מגיל מצוות ששלחוה הוריה עם כספם, הרי שזוהי 'אבידה מדעת' (ב"ב פז ע"ב, שו"ע קפח, ב) וההורים פשעו בעצמם, וממילא במקרה זה גם לפי הרמב"ן יהיה פטור המזיק, כפי שהובא לעיל, שאף הרמב"ן מודה באופן שהניזק פשע בעצמו.

יש עוד להוסיף, שבאונס שא"א כלל להימנע ממנו, כדוגמת התוחב אוכל לבית הבליעה של חברו (כתובות ל ע"ב), יתכן שגם הרמב"ן יפטור (שיעורי רבי שמואל סנהדרין אות שלא), ואולי המציאות בה נתקלת היתה כך.

נראה שהסוגיה שהזכרת שייכת דווקא בחפץ גבוה וכדו' שבו דרכן של בני אדם להתבונן, ואילו עולא עוסק בחפץ המונח קרוב לקרקע, וכפי שחילקו תלמידי הרשב"א ורבינו פרץ (ב"ק כז).

חילך לאורייתא!
הרב צבי ברוך טסלר


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il