שלום הרב. תודה על תשובתך כמה דברים נוספים- האמירות שאני שומע מסביבי שמטרתן לנחם אינן אלא רצון טוב של אנשים אך לא ניתן לקבלם כנכונות באופן ודאי, בייחוד כשאני מטבעי טיפוס שכלתני שאוהב לנתח והדברים לא נכנסים ללבי כלאחר יד. אשמח בכל זאת לשמוע גם את אחיזתך בעניין ההשגחה הפרטית ואם אפשר מקורות לכך. אין לדעת אם ה’ הציל אותי, ישלח משהו טוב יותר, לא ישלח בכלל, העניש אותי וכו’. הכל ספוקלציות. לצערי גם בסוגיית ההשגחה הפרטית, אמונתי לא חזקה כבעבר אבל בוא נצא מתוך נקודת הנחה שהכל מה’- כפי שכתבתי בשאלה לא ידוע אם הכל מאת ה’ בידיעה מראש (כל מטרת הקשר היתה תיקון של ציפייה ואכזבה) או שבמהלך הקשר קרו דברים מצידנו שגרמו לה’ לפרק את החיבור. לדעתי רוב בני האדם המאמינים לא יתעמקו בשאלה ויקבלו סיום קשר כזה או אחר כהנחת יסוד שכנראה זה לא הזיווג שלי מלכתחילה, מה ששלי יגיע עד אלי- ובעצם האמירות הללו ישקיטו נפשם ומצפונם. רק שנחשפים לכמות "הדעות" הרבות שקיימות ומעמיקים הנפש מתחילה לסעור, מנוחת הנפש והבטחון כבר לא אותו דבר. זה בדיוק מה שקרה לי כפי שציינתי בשאלה בהרחבה- פעם ציירתי בדעתי טיימר עם זמן שרץ לאחור- כשהוא מתאפס, מגיע הזמן ויאללה חתונה. הרי הכריזו 40 יום לפני יצירת הוולד.. ואז אתה מגלה דעות וגישות שמטלטלות את האמת המוחלטת שעד היום לימדו אותך. "יוסיף דעת יוסיף מכאוב." אני שואל איך אפשר לסלק את רגשות האשם, את תחושת ההלקאה העצמית שאולי יש צד שאני אחראי על סיום הקשר מסיבות רוחניות ופרקטיות? אני לא מצליח לשקוט, הנפש שלי סוערת, הכשלונות מעצימים את חוסר הבטחון. תחושת הלקאה עצמית לא סותרת את הגישה שהכל מאת ה’. ילד קטן שנשאר בבית עקב עונש שאביו הטיל עליו, יודע לקשור קשר ישיר בין הסיבה לתוצאה ומתהפך במיטה מרגשי אשמה. יש שיגידו תביט קדימה אל העתיד, יהיה בסדר, תמצא מישהי טובה ממנה. אלה אמירות שעובדות בדרך כלל כשתחושת האבדן לא קשה. אדם שאבדו לו מאה שח מהכיס, יבחר להשקיט את מצפונו ולהפגין אמונה בה’ כשיצהיר הכל לטובה. זה נחמד, זה נתפס כמוערך בעיני הסביבה, מעיד על הסתכלות חיובית על החיים. הוא לא יעסוק בכל מיני ניואנסים- אם ה’ גרם לו לכך כי הוא התרשל, כי הארנק היה פתוח וכו’ וכו’.. אבל אני בספק אם אותו אדם יגיב באותה צורה אם הטופס הזוכה בפרס הראשון של הלוטו ייפול מכיסו. לכאורה תגובה זהה צריכה להתעורר באדם המאמין בה’ ובהשגחתו ודין פרוטה כדין מאה. כך אני מרגיש. קושי ההשגה מעצים את תחושת האבדן. ה’ יכול לשלוח מישהי טובה ממנה או אפילו אותה בחזרה כמו שה’ יכול לגרום לאותו אחד לזכות שנית בפרס הראשון בלוטו בהגרלה הבאה על אף שמנסה את מזלו כבר 30 שנה והססטיסטיקה אומרת שהסיכוי אחד לעשר מליון. אתה מבין לאן אני חותר? בנוסף אומר לך בכנות- כל המהלך הנל רלוונטי רק אם האמונה בהשגחה הפרטית מבוררת אבל אצלי לצערי גם שם יש לי ספקות. נוכח ההסתר והמציאות ההפוכה שמוצגת לעינינו- האמונה בהשגחה הפרטית היא דבר לא טבעי ונדרש המון יגיעה ומאמץ כדי לבנות אותה בצורה אמיתית ולא רק מן השפה אל החוץ. אינך מכיר אותי אישית ולא יודע את שעברתי. קושי ההשגה למצוא מישהי שהייתי יכול לסמן אותה כפוטנציאלית לעתיד משותף הוא גדול מאד- היא היתה היחידה. חוץ מהקושי להתנחם רגשית (חלפו חודשיים פלוס) קשה לי מאד להתנחם שכלית... כל הדיבורים מסביבי, התשובות שאני מקבל, לא מצליחות להקרין לי פנימה, אני לא מקבל אותם כי כל הזמן הספק מתעורר. ספק לנוכח המציאות השונה שאני רואה בחוץ, הדעות והגישות הרבות. איך אפשר להאמין? אם ישאלו אותי מה הדבר הקשה ביותר מבחינתי בעבודת ה’- האמונה, ללא ספק. לסיום- יש דעה רווחת שלפני מעשה הכל תלוי באדם ולאחר מעשה (גם אם האדם שגה וטעה) כך היה רצון ה’ והוליך אותו כדי שיטעה וזה בעצם מה שהיה צריך לקרות. זו דרך נחמדה להתנקות מרגשי אשמה. השאלה- אם הטעויות והתוצאה שעשה באמת היו במחשבת ה’ עוד לפני המעשה או שה’ חולל את התוצאה בהתאם לטעות ולכן זה מה שהיה צריך לקרות? זה היה צריך לקרות מלכתחילה או היה צריך לקרות בהתאם להתנהלות? פעם מישהי שאלה- אם איחרה לאוטובוס זה כי כך ה’ סובב בכוונה או שתתלה את הפספוס ברשלנותה. הרב אמר שהתוצאה נקבעת מראש, המצב הנתון הוא שפיספסה את האוטובוס ולכן בכל מקרה זה היה קורה.. אבל יש עליה אחריות כיוון שבחרה להתרשל ולאחר לאוטובוס, יש כאן פרדוקס מסוים. לצורך העניין אדם שמוגדר ככעסן ובכל ראיון עבודה נופל וכולם מסביבו תולים עצם היותו מובטל הרבה זמן בגלל המזג החם שלו, צריך לומר לאחר הראיון ה’ קבע מראש שהמקום הזה איננו מיועד לי וכי כל זמן שאני מוגדר כמובטל הרי זה בכוח גזרה עליונה קדומה וכי הכעס הוא רק תירוץ או בגלל שכעסתי ה’ קבע שלא אהיה חלק מהארגון אליו רציתי להתקבל? וכשאתה כותב בתשובתך הקודמת שיש פרופורציה בין מעשים לתולדות שלה ולא נכון לתלות תוצאות גדולות במעשים יום יומיים הרי שכל אחד מודד את הפרופורציות בהתאם להסתכלותו. יש כאלה שמעשה זה נראה להם כיכול להשליך על התוצאה בצורה עצומה ויש אחד שלא מייחס חשיבות. אתה כותב שכמו שאדם נפטר אי אפשר לתלות זאת במעשה אחד, זו השערה, ייתכן הרי שכן ומעשה זה חמור ביותר. אותו דבר בעניין זוגיות, אם נתלה בהשגחה פרטית הרי שאיננו יודעים גודל השלכתו של מעשה אחד לא טוב ומה יכול לצאת ממנו. ואם נתלה בבחירה חופשית, לעתים דברים שנתפסים בעינינו כקטנים ושטחיים, בעיני הצד השני יכולים להיות הרי גורל לפירוק הקשר. ולכן צריך לברר למה חזל התכוונו כשאמרו "לא מצא מעשים משמעותיים שמצדיקים ייסורים גדולים" אני גם לא יודע עד כמה אפשר להקיש מכאן למקרה שלי מכיוון שאנו רואים שבכוח האדם לשנות זיווגו, לפספס, לגרוע ולהוסיף. והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים- אני מניח שזיווג נכלל בקטגוריה של יראת שמים. השכל לא מסוגל להכיל את הסתירות. תודה רבה לך על הסיוע שבת שלום

שלום רב אין לי הרבה מה להוסיף לך. אתה מונח בסוגיא ואתה צודק בכך שהכעסן יתכן שאינו מקבל עבודה בגלל כעסו. גם הבחירה החופשית ומעשינו נכללים בחשבון של ההשגחה הפרטית בכל אופן בנוגע למה שאמרתי לך שיש פרופוציות בין המעשים שלנו לתוצאות שנגרמות מהם אני חושב שזה יכול לגרום לך איזה שהוא מנוחת הנפש. הקב"ה מנהיג עולמו בצדק. אין זה צודק שבגלל מעשה מסוים שעשית תשאר רווק כל ימי חייך. על טעות או התנהגות שטותית באופן מקרי לא נגזר עליך לחיות בבדידות כל ימי חייך. החלופות הם או שיש עיכוב או גזרה שנגזר עליך דבר שלא תלוי בהתנהגות ספציפית. כנגד זה יש להרבות בתפלה וצדקה. או שלמרות שהקשר המסוים והמיוחד שהיתי בו אינו הקשר היחידי שראוי לך. אני מבין שמבחינה רגשית אתה לא יכול לקבל את זה שיש עוד אחת מיוחדת ויחידה שהיא מתאימה לך. אולם זה רק עולם הרגש. יש גם מעבר לרגש מבט שהוא מעבר לחוויות החזקות שאתה חווה עתה. גם כאן צריך תפלה גדולה שתצמיח בתוכך את הגילוי של המבט האחר. לפעמים כשנגזר על האדם גזירה נוראית לקחת לו את הדבר היחיד שמחיה אותו זה דומה לגזירה שנגזירה על אברהם אבינו לתת את בנו יחידו את יצחק שודאי מבחינת אברהם היא לא העלה על דעתו שיש לו תמורה. יחיד ומיוחד היה יצחק לאביו אברהם. כאן אנו נוגעים בסוגיית היסורין והסבל שיש בעולם. אין ספק שאתה סובל מאד. הפשר לסבל אינו שזה תמיד נגמר בסוף שהוא טוב מבחינת העולם הזה. אבל האמונה אומרת שבסופו של דבר גם אם בעולם הזה אין סוף טוב. בעולם הבא שהוא המשך לעולם הזה יהיה סוף טוב. מתפלל עימך שתמצא רפואה ותיקון לבירא העמיקתא שאתה נמצא שם. כל טוב