מה הטעם שלומדים משניות לעילוי נשמת הנפטר?

תחילה אעתיק כמה מקורות מתוך ספר פני ברוך פרק לה, הערה לה: כתב בספר אלף המגן בסופו, שבספרים הקדושים כתבו, שלימוד משניות עבור נפש המת הוא טובה גדול לו. ואמרו רז"ל שאשר בן יעקב אבינו ע"ה יושב על פתח גיהנם ולכל הלומד משנה ומצילו (והוא הדין אם אחר לומד בשבילו) כתבו בספרים הקדושים עניין לימוד משניות לעילוי נשמה, וזהו שאמר הכתוב: "מאשר שמנה לחמו", 'שמנה' אותיות 'נשמה'. וכן תהלים עבור נפש המת הוא טובה גדולה להמת כמבואר בספרים הקדושים, עכ"ל. ובספר תורה אור כתב: ולימוד משניות הוא תיקון יותר גדול מלהתפלל לפני התיבה. ובספר יוסף אומץ (ע' 331) כתב על עניין התפילות והקדישים, אכן תיקון זה אינו אלא לעמי הארצות, אבל לימוד התורה מועיל שבעתיים מכל התפילה, ועל ידי כן מכניסים המת לגן עדן. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך להכבוד שזוכה אביו על ידי כן בישיבה של מעלה, כן מוכח במדרש הנעלם. ונראה לענ"ד שהטעם לערך המיוחד של לימוד משניות, משום שהמשנה היא יסוד תורה שבעל פה, וכידוע תורה שבכתב מבטאת את הגילוי האלוקי מן השמיים, שאין לנו בו שום מגע. ואפילו לאומרם בעל פה אסור לנו, כי הם צריכים להיות שמורים ומקודשים כפי נתינתם. אולם תורה שבעל פה היא התורה שמתגלה דרך נשמות ישראל, שלחכמי ישראל ניתנה המצווה לפרש כפי הבנתם את מצוות התורה ולגזור גזירות ולקבוע תקנות. וגם אם נדע כי בישיבה של מעלה סוברים שהלכה כרבי אליעזר בתנורו של עכנאי, הלכה תהיה כדעת רוב חכמי ישראל, שהתורה שבעל פה מסורה להם. נמצא אם כן שהתורה שבעל פה היא הגילוי השלם של נשמות ישראל. ולכן לימוד משניות מועיל ביותר לנשמת המת.