שלום וברכה, בית כנסת השוכר בעל תוקע או חזן. ושילם על כך וגם הוציא הוצאות לאירוח. ובעל התוקע לא הצליח לתקוע או חלילה החזן הצטרד (שניהם באונס ולא באשמתם) והחליפם אחד מהמתפללים. האם חיבים בעלי התפקידים שלא מלאו את חלקם להשיב את הכסף? האם יש הבדל אם שלמו מראש או ישלמו לאחר הביצוע? מה הדין במקרה זה לגבי מי שמילא את תפקידם בפועל? ישר כח ותזכו למצוות

בס"ד שלום וברכה, א) ישנם כמה פוסקים שדנו בשאלה זו, בחשוקי חמד ראש השנה כב: "שאלה בעל תוקע מנוסה הלוקח שכר עבור התקיעות בהבלעה כלומר על האימונים שעושה, והוא אכן התאמן, אבל כאשר הגיע ראש השנה לא הצליח להוציא אפילו תקיעה אחת, וע"כ אחד המתפללים תקע במקומו את כל התקיעות, לאחר ראש השנה ניגש הבעל תוקע וביקש את שכרו, אמרו לו והרי לא תקעת כלל, השיב אכן לא תקעתי אבל הרי אני לוקח את שכרי עבור האימונים, ואכן התאמנתי ומגיע לי שכרי, עם מי הדין? תשובה יעוין בספר בית דוד (זכרון טוביה בעניני חושן משפט עמוד רנח) בשם מו"ח הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהשיב שלא מגיע לו שכר, ואף שמשלמים עבור ההכנות והאימונים זה בתנאי שבסופו של דבר יתקע, אבל אם למעשה לא תקע אין חייבים לשלם לו. אך יש לעיין האם המחנה אפרים שכירות (ח) מסכים עימו, המחנה אפרים מביא מספר סוגיות שיש ביניהם לכאורה סתירות, א) ישנו כלל כל אונסא הוי פסידא דפועלים. (שו"ע שלד, א - ע"פ הסוגיא בב"מ עז.) ב) הירושלמי (ע"ז פרק ה, א): "השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא לו חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו נותן לו וכא לא דמי רגליו נותן לו". היינו יש חילוק האם שלח את הפועל להביא יין סתם שבזה אם נאנס הפועל ולא מצא יין לא יקבל שכרו. לבין מקרה ששלחו להביא יין ממקום פלוני שבזה אף אם לא הביא יקבל שכרו. ג) ב"ק קטז. שטף נהר את חמורו ושכר פועל להציל והפועל לא הצליח להציל מקבל שכר טירחא אך לא שכר שלם. מחלק המחנה אפרים שבאמת כל הכלל שכל אונס פסידא דפועלים זה כאשר אין טרחה אבל כאשר טרח יקבל. ומה שבירושלמי לא מקבל כיוון שהיה צריך לספק יין ואם היה כאן יין יכל להביאו והיה מקבל שכרו מוכח שאין השכר בשביל הטורח. לכאורה לפ"ז כיוון שהבעל תוקע חייב לטרוח ולבוא לעיר יש לשלם לו שכר טורחו? אך נראה שיש לחלק בין אונס חיצוני כגון פסק הנהר ולא היה לפועל מה לעשות או שלחו להביא יין ממקום פלוני ולא היה שם יין, שבזה יכול לומר אני הגעתי אתה אין לך מה לתת לי לעשות. לבין אונס שקרה לפועל עצמו כגון שחלה או נצטרד שבזה לא שייך להגיד אני הגעתי. ושמעתי מרבי הרב משה כהן שאמר שבשאלות אלו יש לבדוק מה היה קורה אם הבעל תוקע היה שואל זאת לפני החג "אם לא אצליח לתקוע האם תשלמו לי?" ומסתבר שלא היו מסכימים לכך לכן ודאי שאין חיוב כפי שאמר הרב אלישיב. האם יש לחלק בין שילמו לו או לא - הרא"ש בב"מ (ו,ו) מביא את דעת המהר"ם שאם המעביד הקדים לתת שכר להפועל נאנס לא מוציא ממנו את הכסף. והביאו הרמ"א (שלג, ה) אך הש"ך (ס"ק כה) חולק על שיטה זו. והקצות הביא שלדעת הריטב"א רק בפועל ששכרו לכל פעולה שהוא כעבד, לא יוציא שכרו, אבל בפועל לדבר ספציפי מחזיר שכרו. והט"ז הכריע כמהר"ם. א"כ לא יצאנו ידי מחלוקת והמוציא מחברו עליו הראיה ואין להוציא מידו. ב) האם יש לשלם למי שתקע בפועל? אם אין רגילות לשלם לחזנים ובעל קוראים שגרים במקום גם לו אין צריך לשלם. ויש לדון גם מצד איסור לקחת שכר על מצווה כדברי המשנה בבכורות (ד, ו) "הנוטל שכר לדון..." ואף שבשולחן ערוך (או"ח תקפה סעיף ה) כתב: "הנוטל שכר לתקוע שופר בר"ה, או כדי להתפלל או לתרגם בשבתות וי"ט, אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה. וכאן לא ניתן לומר שהשכר הוא על ההליכה" משמע שאין איסור ליטול שכר, אלא שלא רואה סימן ברכה? מסביר הבית מאיר אורח (שם) "די"ל דחשוב מידי דטירחא דשרי כמו שכר להביא מי חטאת ואפר חטאת דשרי כדפי' רש"י סוף פרק האיש מקדש דמילתא דטירחא הוא ורחמנא לא רמי' עלי' ושרי למשקל אגרא". היינו שכל מה שמותר לקחת שכר על התקיעה זה על הטורח ולא נראה לי שיש טורח הראוי לשכר למי שתקע בלא להתאמן לפני ולא בא במיוחד כדי להיות בעל תוקע. ויש עוד לעיין בכל זה. שנה טובה,