שלום וברכה! ידוע לכל חשיבות ניצול כל רגע פנוי ללימוד תורה. שאלתי היא: כמה פעמים שניצלתי את הזמן באופן מיוחד (כגון: לימוד באירועים משפחתיים, בבית כנסת כמה דק’ לפני התפילה וכדו’), התחדשו לי אז חידושים מיוחדים מאוד. האם יש מקור בספרים הקדושים להנהגה המיוחדת הזאת? תודה מראש לכבוד הרב!

לשואל, שלום וברכה! לא ידוע לי מקור לנקודה מסוימת זו שניצול רגעים פנויים במשך היום הוא סגולה לחידושים מיוחדים. אולם באופן כללי אמרו חכמינו שכל לימוד שדורש מאמץ מיוחד יש בו סגולה מיוחדת שתורה זו תישמר ותתברך. כך במדרש זוטא, קהלת (פרשה ב,ט): "אף חכמתי עמדה לי - אמר ר' חמא בר פפא: כל תורה שלמדתי באף - נתקיימה לי". "באף" - בכעס מסוים, כלומר, כשהייתי צריך להפעיל כוח רצון תקיף כדי ללמוד (ראה גם ברמב"ם, הלכות תלמוד תורה פ"ג הי"ב). מספרים על הרב שך זצ"ל שאמר שחידושיו הטובים ביותר הם אלו שנלמדו בתנאים הקשים ביותר. בימינו לענ"ד חשוב להדגיש לא רק את ניצול הדקות הפנויות פה ושם במשך היום, אלא שהזמן שמוקדש ללימוד ינוצל באופן מלא ורצוף. בלי שום ספק, לימוד רצוף מניב פירות הרבה יותר טובים מאשר לימוד מקוטע. כשמישהו מרגיש עייפות בלימוד ורצון בהפוגה בגלל שהוא מתקשה בנקודה מסוימת, אם יחליט "עכשיו אני מכריח את עצמי ללמוד 10 דקות ברצף" חזקה שיצליח להבין את מה שלפני כן לא הבין, ובסוף 10 הדקות יתחשק לו להמשיך עוד.