האם הרב מאמין שניתן לבנות בניין אמונה של תלמידים מתוך רוחב דיעות גם אם הן חלוקות (לדוגמא - שיעורים במשנת הרב ושיעורים במשנת הרב סולוביצ’יק וכדומה), או שמא יש ללמד רק דרך אחת סלולה ויציבה וכל עירבוב יגרום לבלבול? מהי המשמעות ההלכתית של הביטוי ’דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים’ - האם זה אומר שתלמיד לא יכול להביע עמדה נגד רבו?

הנהגה צריכה להיות אחת. כמו שאמרה הגמ' בסנהדרין דבר אחד לדור וכו'. אך בהדרכות פרטיות ובהסברות הסוגיות בגמרא או באגדה יש מקום להסברות שונות. רוחב ידיעות זה דבר מבורך, אך מבוכה וחוסר דרך ברורה זה לא דבר מבורך. חכמים אמרו צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה כלומר לך לחכמים היותר גדולים וקבל את דעתם וכאשר יש רב גדול ולעומתו תלמיד שקטן ממנו בתורה הרבה על אחת כמה וכמה שיש ללכת אחר הרב. וגם יש להתפלא על התלמיד שחולק על רבו.