היכן צריך החזן לעמוד בבית הכנסת ומהיכן יש לקרוא את התורה? מה המקור?

מנהג הספרדים שהחזן עומד על הבימה במרכז בית הכנסת, המנהג מובא בספר המנהיג, דיני תפילה אות סז, ומבואר שם שיש סמך למנהג זה מהתלמוד מסכת סוכה פרק החליל [נא:] שבאלכסנדריה שבמצרים בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה, וכיון שהגיע לענות אמן, הלה מניף בסודרין. מנהג האשכנזים שהחזן עומד לפני העמוד סמוך לארון הקודש, ואין לשנות ולהעמיד את החזן על הבימה במרכז בית הכנסת אלא במקרים יוצאי דופן שיש קהל רב שלא יוכל לשמוע את החזן אם לא יעמוד על הבימה. המנהג מופיע בטור ומבואר באריכות באג"מ. כתב המג"א סימן צ סק"ג, שעכשיו נהגו שהמקום שהשליח צבור עומד עליו הוא עמוק משאר בית הכנסת, משום "ממעמקים קראתיך ה'", ולכן נקרא השליח צבור בכל מקום יורד לפני התבה והובא במ"ב סק"ה. אולם באג"מ או"ח ב סימן כו, ביאר שלא נהגו כדעת המג"א אלא כדעת השו"ע והרמ"א שאין צריך מקום עמוק. מנהג כולם שבעת קריאת התורה יעמוד הקורא בתורה על הבימה באמצע בית הכנסת, מנהג זה מובא ברמ"א סימן קנ סעיף ה, ומוסיף הביאור הלכה בד"ה באמצע בהכ"נ, שכן מבואר ברמב"ם וטור ומנהג קדום הוא, ומקורו במסכת סוכה נ"א ע"ב כמו שכתב הגר"א, ובעו"ה באיזה מקומות פרצו מנהג קדומים זה, והתחילו לעשות הבימות סמוך לארון הקודש מפני שרצו לילך בדרכי העו"ג, כמו שעושין בהיכלות שלהן [שקורין טעמפיל], ויש לקרוא עליהן וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות, וכבר האריכו הפוסקים האחרונים בגנות האנשים האלה, עיין בתשובת ח"ס סימן כ"ח ותשובת מחולת המחניים ותשובת אמרי אש. [רמב"ם הלכות תפילה פרק יא הלכה ג, ספר המנהיג דיני תפילה אות סז, טור או"ח סימן קנ, שו"ע סימן צ סעיף א, מג"א ס"ק ג, ומ"ב ס"ק ה, רמ"א סימן קנ סעיף ה, ומ"ב ס"ק יב ויג, ובה"ל ד"ה באמצע בהכ"נ, אג"מ או"ח ב סימנים כו וכח, ובאו"ח ג סימן י].