מה פירוש הכתוב "וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו"? האם זה מנהג?

המפרשים נחלקים בפירוש ענין זה: לדעת רש"י המבוססת על המדרש רבה, לא מדובר בירך ממש אלא במילה, והטעם הוא משום שהנשבע צריך ליטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער, והיתה חביבה עליו ונטלה (ב"ר נט ח). וכן דעת התוס' בשבועות [דף לח: ד"ה האי דיינא]. הכלי יקר לומד אף הוא שהשביעו במילה, אלא שמוסיף ביאור במשמעות הענין, כי מצד המילה נעשה האדם גדור מעריות, על כן אמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני כי הזימה ירושה אצלם מן חם אבי כנען, כי יש אומרים שרבעו לנח (סנהדרין ע.), לפיכך אין ראוי שיזדווג הנימול לבעל הזימה, כי מצד המילה ברך ה' את אברהם, ומצד שרבע חם לנח קם לו בארור כנען, ואין ברוך מדבק בארור. אולם לדעת האבן עזרא מדובר בירך ממש, שכך היה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת מי שהוא ברשותו, והטעם אם אתה ברשותי שים נא ידך תחת ירכי, והאדון יושב והירך על היד, כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך, וזה המשפט עדיין בארץ הודו. וכן דעת הרשב"ם והחזקוני. וכן פירש הנצי"ב בהעמק דבר ע"ש בראייתו וע"ע בגור אריה.