שאלה: 1.הרמב"ם בהלכות תפילה פרק י"ד הלכה ז’ כותב: כשיהיו הכהנים מברכין את העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתן אלא יהיו עיניהם כנגד הארץ כעומד בתפלה ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין את העם כדי שלא יסיחו דעתם אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה ומכוונים פניהם כנגד פני הכהנים ואינם מביטים בפניהם: האם נכון לדייק שהאיסור להסתכל בכהנים הוא מפני היסח הדעת של הכהנים שהרי הרמב"ם כותב "אין אדם רשאי ... כדי שלא יסיחו דעתם" דמשמע שהולך על הכהנים. 2. המשנ"ב בסימן קכ"ח ס"ק צ"ב כותב: וידיהם חוץ לטלית - בד"מ מוסיף שגם העם נוהגין לכסות פניהם בטלית כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים: האם נכון לדייק מכאן שהיסח הדעת של העם נובע מההסתכלות בידי הכהנים (וממילא כשידי הכהנים מכוסות לא שייך היסח הדעת בעם) שכן משמע גם מהרמ"א וגם בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים אות קכ"ג: טעם שנוהגים הכהנים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם כדי שלא יוכלו הם להסתכל בעם ולא העם בהם ויבואו לידי היסח הדעת - משמע שכיסוי פניהם וידיהם של הכהנים מונע היסח הדעת של העם.
תשובה: הרמב"ם דיבר בזמן שלא היו הכהנים מכסים ידיהם בטלית. כיום נוהגים מסיבות של קבלה לא להסתכל בכהנים אף-על-פי שידיהם מכוסות, אבל על-פי תורת הנגלה מותר להסתכל על הכהנים בשעת הברכה.
גירסת הדפסה
שלח לחבר