ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
אל תפספסו! סופ"ש הכנה לימים הנוראים מבית אתר ישיבה
שאל את הרב משפחה, ציבור וחברה ערלה ונטע רבעי

שיחי "בלאקברי" פטל שחור והלכות עצי פרי

שאלה
קראתי בספר ויקרא (פרק יט פסוקים כג-כה), שאנשים הנוטעים עץ פרי צריכים להמתין עד השנה החמישית לפני קטיפת הפירות - וכך הקב"ה יברך את הקטיף. שתלתי כמה שיחי "בלאקברי" פטל שחור לפני שלוש שנים, וזו השנה הראשונה שהם באמת מניבים משהו. הנה השאלה שלי - האם אני מוסיפה על התורה אם אני מחשיבה את שיחי הפטל השחור שלי כסוג של עץ פרי? האם עלי להמתין עד לשנה ה -5 כדי לקטוף את הפירות? האם השם יברך את ההימנעות שלי מלקטוף את הפירות עוד שנתיים? או שאני נוטה לדבקות יתרה מדי בהלכה? הקב"ה אמר לא לקטוף פירות מעצי פרי בחמש השנים הראשונות מתוך כבוד אליו. אם הוא רצה שהרעיון יורחב גם לשיחים או לנושאי פירות אחרים (תות שדה וכדו'), הוא היה אומר זאת. הציווי אומר, "וכי תבואו אל ארצכם.." ואני לא בישראל. אמנם אם זה עיקרון הדומה לכך שאנו מאפשרים לארץ את מנוחות השבת - עיקרון שהאדמה (או שיח הפטל) צריכה להיות פורה ביותר ולהפגין איפוק, משמעת, אמון, אז אני מוכנה. מה דעתך? איך אני יכולה לכבד את השם בצורה הטובה ביותר עם הפירות האלו?
תשובה
הדרך הנכונה לעבוד את השם היא לנהוג כפי שהתורה מורה לנו על פי כללי ההלכה. מצות ערלה "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא יט, כג), מפסוק זה נלמד איסור ערלה, שהנוטע עץ מאכל מונה לו שלש שנים מעת נטיעתו וכל הפירות שיהיו בו בתוך ג' שנים אסורין בהנאה לעולם בין עיקר הפרי בין הגרעינים בין הקליפות (שולחן ערוך יו"ד סימן רצד סעיף א). טעמי המצוה בטעמי מצוה זו נאמרו טעמים רבים להלן חלק מן הטעמים שנאמרו במדרש וע"י רבותינו הראשונים: א. ריסון התאוה – דרש ר' יהודה בן פדיא: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד בציווי אפילו שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שנאמר "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (בראשית רבה כא). ב. כיבוד ה' - לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם, שלא נאכל מהם עד שנביא מכל פרי הילולים לה' (רמב"ן שם וכעי"ז כתב רבינו בחיי). ג. סילוק היזק – ומדרך הטבע עוד כי הפרי בתוך שלש שנים הוא מזיק מאוד לגוף, מפני שיש בו לחות מושפע מכח יניקת הארץ, ועדיין לא עבר עליו זמן כל כך שיתחמם בכח השמש ויתחמם בכח האויר, ועל כן הפרי כולו עפרי מימי, תגבר עליו הליחה מאוד ותזיק האוכלו (רבינו בחיי שם וכעי"ז כתב הרמב"ן). ד. הרחקה מכוחות הטומאה – ע"פ תורת הנסתר כל ג' שנים הראשונות כוחות הטומאה שולטים באילן, והנהנה מהם כאילו נהנה מכוחות הטומאה הנקראים ערלה (רדב"ז טעמי המצוות קצח). (ספר הכשרות פרק טז הערה ב, וראה עוד בכרם ציון ערלה בראש הספר). ערלה בארץ ישראל ובחו"ל מצוות ערלה נוהגת בארץ ישראל כמו שכתוב בתורה "וכי תבואו אל ארצכם" (ויקרא יט, כג), אולם יש לנו קבלה הלכה למשה מסיני שמצוות ערלה נוהגת גם בחוץ לארץ, אם כי יש הבדל בין דיני הערלה בארץ לדיניה בחו"ל, שבארץ היא מצוה מן התורה וגם אם יש לנו ספק ערלה יש לנו לאוסרו מדין ספק דאורייתא לחומרא, משא"כ בחוץ לארץ ההלכה למשה מסיני היא שדיני ערלה נוהגים רק בפירות שהם ערלה בוודאות גמורה, אבל אם אין וודאות שמדובר בפירות ערלה, אין כל צורך לבדוק זאת והפירות מותרים. (שו"ע יו"ד סימן רצד סעיפים ח-י). מנין שנות ערלה ג' שנים הללו אינם נמנים מיום ליום אלא הולכים בהם אחר שנות העולם שהוא מתחיל מתשרי, ופעמים שאינו אלא שתי שנים ומ"ד יום, ופעמים שהם יתרים על ג' שנים, כיצד נטע מקודם ט"ז באב שנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ח תשרי, [ארבע עשר יום לקליטת הנטיעה בקרקע, ושלשים יום לאחר הקליטה להחשב שנה מפני ששלשים יום בשנה נחשבים כשנה], כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לה שנה ומונה עוד שתי שנים, ואם נטע ביום ט"ז ומיום ט"ז ואילך, מונה מראש חודש תשרי הבא ג' שנים שלמים, ולאחר ר"ח תשרי של שנה רביעית כל הפירות שיחנטו בו קודם ט"ו בשבט יש להם גם כן דין ערלה אע"פ שנגמרים אח"כ, והנחנטים בו מט"ו בשבט של שנה רביעית עד ט"ו בשבט של שנה חמישית נקראים רבעי, ולאחר ט"ו בשבט של שנה חמישית הם חולין גמורים (שו"ע יו"ד שם סעיף ד, וכרם ציון ערלה פרק ט). ערלה בפירות האילן אין איסור ערלה נוהג אלא בפירות הגדלים באילנות, אבל לא בזרעים וירקות וכל פרי אדמה, שנאמר "ונטעתם כל עץ מאכל" וכל שהוא חשוב עץ לענין ברכת בורא פרי העץ – חייב בערלה. וכמה כללים נאמרו בזה. (ספר כרם ציון הלכות ערלה פרק ג סעיף א וע"ע בהמשך הפרק לענין הכללים, וע"ע בספר הכשרות פרק טז הערה א). תות שדה דינו כירק ואין נוהג בו ערלה (משפטי ארץ ערלה פרק א הערה 17). פירות הגדלים על שיחים יש שברכתם בורא פרי האדמה ודינם כירקות שאין נוהג בהם ערלה ויש שברכתם בורא פרי העץ ודינם כאילנות שנוהג בהם ערלה. ערלה בפטל ואוכמניות לענין פטל ואוכמניות יש מינים רבים ופרטים רבים, ראה כרם ציון הלכות ערלה פרק ד סעיף ח ובמקורות ובערוה"ש רצד יח. לכן יש לבחון כל מין לגופו עם הרבנים המקומיים המתמחים בנושא אם הוא נחשב כאילן לגבי ברכה ולגבי ערלה. במשנה ברורה כתב שפירות שגדילין על אילנות קטנות אף שגבהן פחות מג' טפחים כמו יאגד"ש שחורים דעת המ"א ועוד כמה אחרונים לברך עליהן בפה"ע אך העולם נוהגין לברך בפה"א ואפשר דטעמם דלא חשיבי כ"כ פרי (מ"ב סימן רג ס"ק ג). מדברי המ"ב מבואר שגם לדעת הפוסקים שברכתו בפה"א יכול להחשב כאילן לגבי ערלה, משום שהוא כותב דאפשר שהטעם שהם מברכים בפה"א הוא משום שלא חשיבי כ"כ פרי ולא משום שהשיח אינו נחשב לאילן. האגרות משה כותב לענין ברכת יאגדעס שחורים: היאגדעס שחורים שכתב המ"ב בסי' ר"ג סק"ג שדעת המג"א ועוד אחרונים לברך בפה"ע, ומ"מ נוהגין לברך בפה"א, הם רק אלו שגדלין באילנות קטנות שגובהן פחות מג' טפחים שהיו מצויין במדינותינו, אבל היאגד"ש השחורים שבפה (אמריקה) גדלים על אילנות גבוהות הרבה יותר מג"ט ועל אלו צריך לברך בפה"ע לכו"ע. וגם על יאגדש השחורים שבמדינותינו אף שהמ"ב כתב שהעולם נוהגין לברך בפה"א, וכן איתא בח"א, לא היה מנהג זה בכל העולם דבהרבה מקומות וכן בסביבותינו היו מברכין בפה"ע כהמג"א, לכן במקום שלא ידוע המנהג יש לברך בפה"ע, וכן כשיש ספק אם גדלים על אילנות פחותין מג"ט או גבוהין יש לברך בכ"מ בפה"ע. (אג"מ או"ח א סימן פה). בספר תבואת יוסף (עמ' קסד) כותב בתוך דבריו בענין פטל המכונה מאלינעס, ומלבד מין זה ישנו עוד מין הנקרא "אסנה". וראיתי לאחד מספרי הטבע ("עץ פרי" לד"ר שאול חומסקי") שכתוב בו כי הפטל והאסנה שני מינים שונים לחלוטין זה מזה, פירות ה"פטל" ניתקים מבסיסם בעת קטיפתם, ואילו פירות "האסנה" נקטפים עם העוקץ. ובהמשך כתוב "הפירות מבשילים בעיקר בתחילת הקיץ" "בארץ גדלים בר מיני אסנה, הנקראים אצלינו בטעות פטל". והרואה יראה בשוני, כי פרי הפטל צבעו אדום ואילו אסנה צבעו שחור. הפטל דומה לתות שדה ואסנה לאשכול ענבים קטן. גם צורת גדילתם שונה, הפטל הינו שיח מטפס, אסנה גודל על עץ קטן בעל גזע וענפים ויתכן שבזה אף לדעת שו"ע הרב תהא ברכתו בפה"ע. ובדומה לשני המינים הנ"ל ישנו מין הנקרא "תות שחור". והוא פרי הגודל על עץ ממש בעל גזע ענפים ועלים, ומתקיים משנה לשנה, פורח באביב ומבשיל פירות בסוף הקיץ. ונראה שלכו"ע יברכו על פירותיו בפה"ע. ע"ע במלון "כל בו לחקלאות" של ד"ר מ. זגרודסקי ערך אסנה. מכל הנ"ל ומבירורים נוספים שערכתי נראה ששיח ה"בלאקברי" הנפוץ שגדל באירופה ובאמריקה ומעט מאוד בארץ ישראל המכונה בעברית "פטל שחור" או "אסנה" וביידיש "יאגדעס שחורים" נחשב כעץ לגבי ערלה על פי דעת גדולי הפוסקים, ולכן יש לנהוג בו את כל דיני ערלה. עוד בענין הנ"ל דעת הרב מרדכי אליהו זצ"ל בענין ערלה באוכמניות, מתוך אמונת עיתך גליון מס' 11 תמוז-אב תשנ"ו: אין לאכול אוכמניות ללא הכשר, כי הרבה מהן אסורות באיסור ערלה. תכונות האוכמניות: א. שיח רב שנתי. ב. מצמיחים פרי בשנה השניה. ג. איכות וכמות הפרי מתרבים עד השנה חמישית .ד. גזען רך. עפ"י האמור לעיל (בהערה **) לא ניתן להגדירן כירק. (להלן הערה ** - פירות העץ אסורים באיסור ערלה. בדרך כלל צמחים רב שנתיים מוגדרים כעצים. עם זאת, ישנם צמחים שאמנם מתקיימים כמה שנים אך מוגדרים כירק, וכדלהלן: בגמ' (ברכות מ ע"א) ובתוספתא (כלאים פ"ג הל' טו) הובאו סימנים להגדרת עץ פרי לענין ברכות ולענין ערלה. ישנה מחלוקת בראשונים מהי הגדרת אילן: א. אילן הוא צמח בעל ענפים רב שנתיים שנותנים פירות מידי שנה: רש"י (ברכות מ ע"א ד"ה גווזא) עפ"י שו"ע הרב (או"ח סי' רג). ב. אילן הוא צמח בעל גזע רב שנתי: הגאונים (אוצר הגאונים - ברכות הוצאת הרב ד"ר בנימין לוין עמ' 91), ועי' תוס' (ברכות מ ע"א ד"ה איתיה). כשיטה זו נפסק בשו"ע (שם סעי' א-ב), ועי' מג"א (ס"ק א) וביאור הגר"א (שם ס"ק ב). ג. אילן הוא צמח רב שנתי שאין צורך לזרוע מחדש לצורך התחדשותו: רא"ש (ברכות פ"ו סי' כג בפירוש א), טור (או"ח סי' רג) בדבריו. ולפי"ז צמח הבננה נחשב אילן. באחרונים הובאו סימנים נוספים שקובעים צמח כירק: ד. הצמח נחשב ירק כאשר הוא מוציא פרי תוך שנתו מעת הזריעה: שו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקלא), שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' ל). ה. הצמח נחשב ירק כאשר כמות הפרי ואיכותו יורדיםמשנה לשנה: מהר"ם אלשיך (הובא בברכ"י סי' רצד). ו. הצמח נחשב ירק כאשר הוא אינו מתקיים יותר משלש שנים: חזו"א (ערלה סי' יג ס"ק ג, ודיני ערלה סי' לח), כיון שלא מצאנו בתורה פירות שאסורים באכילה לעולם. לדעת מרן הראשון לציון שליט"א זהו דווקא אם אינו מתקיים יותר משנות ערלה, ולפי"ז אם ניטע לפני ט"ו באב, נחשב ירק אם אינו מתקיים יותר מ - 2.5 שנים. ז. הצמח נחשב ירק כאשר גזעו חלול: מהר"י חאגיז (שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' פג). ח. לעניין ברכת הבשמים, כתב בן איש חי (פר' ואתחנן שנה א סעי' ה) שאם הצמח הינו בעל גזע רך - נחשב ירק. למעשה, נוקט מרן הראשון לציון שליט"א שדי בסימן ד' או ה' או ו' (המובאים לעיל) כדי להחשיב צמח כירק. סימנים ז', ח' אינם חשובים דיים כדי להחשיב צמח לירק ורק מצטרפים לקולות נוספות. לדעת החזו"א צריך סימן ד' ו-ו' יחד כדי להחשיב צמח לירק.). ראה מאמרים נוספים בענין בספר התורה והארץ, בתבואת יוסף עמוד קסד, כרם ציון השלם אוצר פרי הילולים ח"ב עמ' עז, נטע הילולים עמ' לד מביא הח"א והמג"א שבפה"ע, מהרש"ם לענין מאלינס – פטל אדום עמ' קפט, משפטי ארץ פטל מאלינעס עמ' 25. ספק ערלה בחו"ל בספיקא דדינא והנה בדין ספק ערלה בחו"ל הנובע מחמת מחלוקת הפוסקים שאין לה הכרע, כגון פרי שנחלקו עליו אם נחשב ירק או פרי – יש מתירים (תבואת יוסף סימן יד סעיף י בשם שו"ת שיבת ציון סימן מט, עמק יהושע סימן טו, מאמר מרדכי סימן רג, כוכב מיעקב סימן טז, שו"ת מהרי"ט ח"ב סימן לד. ועיין במאירי ברכות דף לו. ובצל"ח שם. ועוד ראיתי בספר כשרות המזון להרב יואל שורץ עמ' 56 שמביא גם את דעת הריטב"א קידושין לט. ומציין ליביע אומר ח"ו יו"ד סימן כד שמביא עוד דעות מתירים ע"ש). ויש אוסרים (תבואת יוסף שם בשם שו"ת הרדב"ז סימן תתקסו, פרי האדמה הלכות ברכות ס"ד, ועוד ראיתי בספר כשרות המזון להרב יואל שורץ עמ' 56 שמביא ג"כ את דעת הרדב"ז ח"ג סי' תקלא, ובשם הפמ"ג יו"ד סימן קה – אולי כוונת הרב שורץ למה שכתב הפמ"ג בשפתי דעת ס"ק לח דלא אמרינן ספק פלוגתא דרבוותא להקל בדרבנן). וע"ע בכרם ציון הלכות ערלה פרק יז סעיף ה ושם בגידולי ציון, וראה עוד במשפטי ארץ ערלה פרק א הערה 20. ולהלכה למעשה נראה דיש להקל מכיון שכן דעת רוב הפוסקים וכן נראה מדברי הראשונים. אולם לענ"ד אין זה נוגע למעשה בפטל שחור משום שלדעת גדולי הפוסקים הוא חשוב כאילן. מצות נטע רבעי "ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה'" (ויקרא יט, כד), מפסוק זה נלמד שבשנה הרביעית לנטיעת העץ יש את המצוה של נטע רבעי, שדינו כדין פירות מעשר שני שיש להעלותם ולאכלם בירושלים בטהרה או לפדותם ולהעלות את פדיונם לירושלים לקנות קדשים בדמיו, ובזמה"ז שאין יכולים לאכלם כדינם בירושלים משום שאינם נאכלים אלא בפני הבית, ומשום שאסור לאכלם בטומאה ועכשיו כולנו טמאי מתים, הדין הוא שפודין את הנטע רבעי על מטבע שוה פרוטה (ערכה של פרוטה שווה ערך ל-1/40 גרם כסף, ערך הפרוטה משתנה לפי מחיר הכסף בשווקי העולם, מחיר הכסף נמדד באונקיית טרוי (Troy Ounce) שמשקלה 31.1034768 גרם, כדי להגיע לשווי הפרוטה יש לחלק את מחיר האונקיה ל31.1 ואת התוצאה לחלק ל40) ומאבד את המטבע כגון ע"י שזורקו לים. (שו"ע יו"ד שם סעיף ו, וכרם ציון ערלה פרק יח). נטע רבעי בחו"ל יש דעות שונות אם דין נטע רבעי נוהג גם בחוץ לארץ או רק בארץ ישראל, השולחן ערוך כותב שדין נטע רבעי נוהג אף בחוץ לארץ, ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ וכו', וי"א שאינו נוהג בחוצה לארץ רק בכרם ולא בשאר אילנות, וכתב על זה הש"ך הלכך נראה דבין בכרם רבעי ובין בנטע רבעי יש לפדות בחו"ל בלא ברכה. ולכן במקרה שלך בפטל שחור בחוץ לארץ ראוי להחמיר ולפדותם בשנה הרביעית משום נטע רבעי (יו"ד סימן רצד סעיף ז, ש"ך ס"ק יז, ספר הכשרות פרק טז סעיף כז והערה פה). סיכום לסיכום יש לברר בכל סוג שיח לגופו אם הוא נחשב כאילן לגבי ערלה. בשיח הבלאקברי הנפוץ נוהג איסור ערלה במשך שלש שנים מקליטת הנטיעה בקרקע ע"פ מנין שנות ערלה. מט"ו בשבט של השנה הרביעית עד ט"ו בשבט של השנה החמישית, ראוי שתחמירי ותפדי את הפירות במטבע שוה פרוטה (ערכו בזמנינו על פי החישוב דלעיל בערך 1.5 סנט ארה"ב), והפירות מותרים באכילה, ואת המטבע יש לאבד מן העולם. לאחר ט"ו בשבט של השנה החמישית הפירות מותרים באכילה ללא כל פדיון, ומכאן ואילך אם בכל זאת תרצי להשתמש בהם לכבוד שמים, תמיד תוכלי לכבד בהם אנשים אחרים שיברכו עליהם ויהנו מהם.
עוד בנושא ערלה ונטע רבעי

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל בהמשך לשאלה זו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il