לרב שלום , ידוע כי ברפתות מפרידים בין עגלים לאמותיהם. אם איסור "קן ציפור" שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך , לא מלמד אותנו שרחמנא ריחמה אפילו על רגשות הציפור? וק"ו שפרה שהיא חיה תבונית יותר תתייסר בהפרדת בנה לצורך אכילה ולצורך נטילת חלב האם? תודה

לשואל שלום, המשנה במסכת ברכות (לג ע"ב) אומרת: "האומר 'על קן ציפור יגיעו רחמיך'... - משתקין אותו". מדברי המשנה אנו למדים, שמצוות שילוח הקן אינה ביטוי של רחמים, והמעלה על דעתו שטעמה של מצוות שילוח הקן כן שייך למידת הרחמים, "משתקין אותו". ממשיכה הגמרא ומבארת: "'על קן ציפור יגיעו רחמיך' מאי טעמא? פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות". כלומר נחלקו האמוראים בטעם הדבר: הדעה הראשונה היא, שאדם האומר שהבורא יתברך מרחם על קן ציפור, הרי הוא כאומר, שעל דברים אחרים ה' לא מרחם. אדם כזה "מטיל קנאה במעשה בראשית", כי משמעות דבריו היא, שישנם רחמים מיוחדים לציפורים יותר מלבעלי חיים אחרים. הדעה השניה היא, שהמזכיר רחמי ה' על קן ציפור נראה כמצמצם את מידותיו של הקב"ה, כאילו כל הנהגת ה' בעולמו היא מצד הרחמים בלבד. ובהמשך הדברים מבארת הגמרא שמידותיו של הקב"ה אינן רחמים אלא גזירות. כלומר מצוות ה' אינן מצומצמות לחינוך למידת הרחמים, מצוות ה' הן גזרות ללא טעם, להודיע שעם ישראל הם עבדיו ושומרי מצוותיו, גזירותיו וחוקותיו. נמצאנו למדים, שמצוות שילוח הקן גזירה היא מלפני ה' ולא מטעמי רחמים, וממילא אין להקשות מדוע התורה ציוותה על הגוזלים ולא על העגלים וכדו'. בברכה נאמנה