הכשרת מטחנה

אשתי טחנה בשר במטחנת בשר ומיד לאחר מכן טחנה בצל. השאלה היא האם מותר לטחון לאחר מכן דגים עם בצל, והאם מותר לאכול דגים אלו יחד עם חלב? האם המטחנה צריכה לעבור תהליך הכשרה כלשהוא.

השאלה נעשתה הרבה יותר מורכבת: אם נשארו שאריות בשר בעת שטחנו את הבצל, ושאריות הבשר הם יותר מאחד חלקי שישים של הבצל, הרי שהבצל בשרי, ואסור לערב אותו עם דגים. ואם עירבו את הבצל הזה בדגים, צריך לבדוק אם היה בדגים פי שישים יותר משאריות הבשר שבבצל, שאם היה פי שישים הדגים כשרים, ואם לא היה פי שישים אין לאוכלם. ולגבי המטחנה עצמה, אם שאריות הבשר שנטחנו יחד עם הבצל היו יותר מאחד חלקי שישים של הבצל, הרי שהבצל בשרי. אבל לגבי המטחנה, לדעת רוב הפוסקים כיוון שהמאכל הנטחן קר, אין המטחנה בולעת טעמו, ולכן אחר ניקוי יסודי היא פרווה. ולדעת מיעוט הפוסקים, כיוון שהבצל חריף טעמו נבלע בכלי, וכיוון שהוא מעורב עם בשר גם טעם הבשר נבלע בכלי, והמטחנה נעשית בשרית. וכן אם יטחנו אח"כ באותה מטחנה דבר חריף, על ידי חריפותו יבלע את הטעם הבשרי הבלוע במטחנה. והאשכנזים נוהגים להחמיר, ובין הספרדים יש שמקילים כדעת רוב הפוסקים, ויש שמחמירים לכתחילה כדעת מיעוט הפוסקים. ואם כן למנהג האשכנזים, אם יטחנו בצל במטחנה זו, אף הוא יעשה בשרי, ואסור לערבו בדגים או במאכל שרוצים לאוכלו עם חלב. ואם ינקו היטב היטב את המטחנה מכל שיירי בשר או דבר חריף שנטחן בה, רשאים לטחון בה דגים או דבר פרווה, ואפשר יהיה לאוכלו עם חלב, מפני שגם לדעה המחמירה אין שם בליעת טעם הבשר, כל זמן שטחנו בה דבר קר שאינו חריף. ומכיוון שאני מבין שהשאלה היא לכתחילה, די בתשובתי. ואם יש שאלה על מצב של בדיעבד, יש לחשב במפורט את אחוז הבצל או שיירי הבשר, ולפי זה נקבע הדין.