ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איך נוצרה מחלוקת לגבי ראש השנה לאילן? היכן המסורת מסיני? | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ח שבט תשע"ט

איך נוצרה מחלוקת לגבי ראש השנה לאילן? היכן המסורת מסיני?


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום וברכה לכבוד הרב, קיבלתי שאלה ותשובה מחבר, אשמח אם הרב יוכל להתייחס ולהביע את דעתו.
"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. .... בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ." מעניין מדוע יש מחלוקת באיזה תאריך ראש השנה לאילנות - באיזה תאריך חגגו בשנה שעברה לפני בית הלל ושמאי? מה, הם לא קיבלו מאבותיהם עד סיני את התאריך של ראש השנה לאילנות?
הרי ראש השנה לאילנות הוא תאריך חשוב מאוד, הוא אסור בתענית ויש לו משמעות גדולה לעניין מעשרות וערלה וכו...
אז מה התשובה, רוב ראשי השנים שמוזכרים במשנה הם המצאה של חז"ל? כולל ט"ו בשבט, כי בתורה יש רק ראש השנה אחד, והוא חודש האביב, הוא החודש הראשון לחודשי השנה מצאת בני ישראל ורק הוא מוזכר בכל המקרא. ראש השנה לאילן זהו חג שחז"ל המציאו מסברתם, כמו שהם המציאו 99 אחוז מהלכות היהדות?


תשובה:
שלום וברכה!

בשאלתך אתה נוגע בכמה עניינים, שחלקם יסודיים מאד ודורשים אריכות רבה. במסגרת זו אנסה להציג את עיקרי הדברים, ולהרחבה ומקורות אפנה לקטעים בספרי "נטע בתוכנו", העוסק בנושאים אלה של יסודות התורה שבעל פה.

א. ההנחה שעומדת בבסיס השאלה והתשובה, היא שהתורה שבעל פה אמורה להיות כולה מסורת מסיני. אם מוצאים דין שאינו מסורת מסיני אלא קביעה של חכמים בעצמם, זה דבר שאינו תקין, "המצאה".
אכן ישנה תפישה רווחת כזו, שקיימת אצל אנשים בעלי השקפות מנוגדות: מן הצד האחד, ישנם יהודים יראי שמים הסוברים כך, ולפיכך בכל דין שמופיע בדברי חז"ל הם מסבירים שזוהי מסורת מסיני, ולעיתים נכנסים לדחקים שונים כדי להגן על תפישה זו. מן הצד השני, ישנם אנשים התוקפים את היהדות, בטענה שהיהדות טוענת שכל הפרטים בתורה שבעל פה הם מסורת מסיני, והרי ישנן על כך קושיות שונות, כדוגמת הקושיה שהבאת.
אולם לאמיתו של דבר, הדעה המרכזית במקורותינו היא שונה. מקורות רבים, בדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, מסבירים שבתורה שבעל פה ישנם שני חלקים: ישנו החלק שהתקבל מסיני, במקביל לקבלת התורה שבכתב, וישנו החלק שלמדו חכמים בעצמם. בין המפרשים ישנן דעות שונות בשאלה מהו היחס בין החלקים, האם רוב דיני התורה שבעל פה הם מסורת והמיעוט הוא יצירה של חכמים או להפך, אך העיקרון הוא מוסכם. (להרחבה ומקורות בעניין זה, עיין בספר, כרך א', פרקים א'-ג'.)

ב. מתוך כך, כאשר חכמים מחדשים דינים בפרטי מצוות התורה, זו אינה "המצאה", ואין הם מרמים אותנו חלילה. חז"ל מצהירים על כך באופן מפורש, שהם לא רק מעבירים את המסורת שבידם מדור לדור, אלא גם מוסיפים ולומדים דינים חדשים, באותם נושאים שאין לגביהם מסורת מסיני. זהו חלק מתפקידם וסמכותם של חכמים, לפרש את התורה ולהגדיר את פרטיה. מפרשים רבים מסבירים שאין זה רק עניין שבדיעבד, משום שפרטים מסויימים מן המסורת נשכחו במהלך הדורות ואז צריך להשלים אותם, אלא מלכתחילה הקב"ה מסר את התורה באופן שחכמים יצטרכו לפרש ולהשלים בה פרטים מסויימים. כך למשל כותב המהר"ל (תפארת ישראל, פרק ס"ט):
...הלא כאשר תתבוננו במעשה השם יתברך, שכל אשר נברא צריך תקון ועשייה. הרי החטים צריכים תקון לעשות אותם כדי שיהיו מתוקנים לאדם...
ולכך החכמים הם הם תיקון והשלמה אל התורה...
התורה באה לעולם כמו שבאו לעולם כל הדברים הטבעיים, שלא באו לעולם מבוררים לגמרי, רק כי האדם השכלי צריך לברר אותם.
העובדה שחכמים מחדשים דינים והלכות, אינה מעידה חלילה על חיסרון ותקלה בתורה, אלא שמלכתחילה כך הוא רצון ה' וכך הוא הסדר האלוקי בעולם. כשם שהקב"ה יצר את המציאות החומרית באופן שמצריך השלמה על ידי האדם, כגון שהקב"ה ברא חיטים והאדם עושה מהן לחם, וזהו תפקידו של האדם בעולם "לעובדה ולשומרה", כך גם לגבי התורה – הקב"ה נתן את התורה משמים, ויחד עם זה נתן למשה רבינו את הכלים וכללי הסמכות שמאפשרים לחכמים לפרש את התורה ולהגדיר את פרטי ההלכות. תפקידם של חכמים הוא להשלים את פרטי המצוות בלימודם. (להרחבה ומקורות, ודעות שונות בעניין זה, עיין בספר, כרך א', עמ' 99-100, 107-108, ומקורות רבים המצוטטים בפרק ב' ובנספח ב').

ג. מתוך כך לשאלה הספציפית לגבי המחלוקת על ראש השנה לאילנות:
באופן כללי, מלבד מקרים מעטים, איננו יכולים לדעת אילו דינים התקבלו מסיני ואילו נלמדו על ידי חכמים (להרחבה בעניין זה עיין בספר, פרק ד'). ייתכן אם כן שדין זה נלמד על ידי חכמים בעצמם, ואין בכך כל בעיה.
לכאורה עדיין יש לשאול – גם אם בית שמאי ובית הלל למדו דין זה בעצמם, מה עשו בדורות שלפני כן? על כך ניתן לענות בשתי דרכים:
1. ייתכן שבדורות הקדומים היתה פסיקה מסויימת בעניין זה, שהיתה כפי אחת הדעות, אולם בדורם של בית שמאי ובית הלל התעורר דיון מחודש בשאלה זו, והיא נפתחה מחדש לדיון. כך כותב למשל הרמב"ם (הלכות ממרים ב', א), שגם לאחר שדין מסויים התקבל על ידי חכמים בדור מסויים, יכולים חכמים בדורות מאוחרים יותר לפתוח את הדיון מחדש ולפסוק את ההלכה לפי הפרשנות הנראית להם נכונה בהבנת התורה. (המדובר הוא כאשר לחכמים המאוחרים ישנה סמכות מקבילה לסמכותם של הקודמים, ולפיכך הם רשאים לחלוק על קודמיהם. בדורותינו אין לנו סמכות מקבילה לסמכותם של חז"ל, ולפיכך איננו יכולים לחלוק עליהם, וכך גם האמוראים לא חלקו על התנאים. אך בתקופת בית שמאי ובית הלל, תקופת התנאים, חכמים בדור מאוחר יכלו לחלוק על קודמיהם, עיין למשל בכסף משנה שם.)
2. תיתכן גם אפשרות נוספת, שעד לדורם של בית שמאי ובית הלל לא היתה הגדרה מדוייקת של התאריך של ראש השנה לאילנות, ורק בדור שלהם נקבעה הגדרה כזו. לכאורה הדבר תמוה, כפי ששאלת – אם כך, כיצד נהגו בפועל עד לאותו הדור? אולם יש לדעת, שמבחינה מציאותית כמעט שאין עצים שחונטים בתקופה זו של השנה. ממילא, ייתכן בהחלט שהיה דין מוסכם שתקופה זו של סוף החורף היא תקופת המעבר, כך שהפירות של תחילת החורף שייכים עדיין לשנה שעברה ואילו הפירות של האביב שייכים לשנה הבאה. לא היה צורך להגדיר תאריך מדוייק של המעבר משנה לשנה, כיוון שממילא כמעט כל העצים חונטים לפני תקופה זו או לאחריה. בית שמאי ובית הלל החליטו לדון בדבר ולהגדיר את התאריך המדוייק, וכך נוצרה המחלוקת.
(בהקשר זה אציין, שבדבריך הזכרת פרטים שנוגעים לציון היום הספציפי כראש השנה לאילן: "באיזה תאריך חגגו", "הוא אסור בתענית". אולם ציון ראש השנה לאילן כיום בעל חגיגיות, אינו מעיקר הדין, והוא מנהג מאוחר יחסית, הרבה לאחר זמנם של בית שמאי ובית הלל. המשמעות המקורית והעיקרית של ראש השנה לאילן היא לגבי מעמדם של הפירות לעניין מעשרות וכדומה, ולעניין זה, כאמור, ברוב המוחלט של העצים די בידיעת התקופה הכללית ואין צורך בקביעת תאריך מדוייק.)
3. בעקבות הדברים דלעיל, אפשר להציע אפשרות ביניים, שעל פיה אכן יסודו של דין זה הוא במסורת מסיני, דהיינו שהיתה מסורת מסיני שתקופת המעבר משנה לשנה לעניין פירות האילן היא בתקופה זו של סוף החורף. מסורת זו היתה ידועה בכל הדורות. בדורם של בית שמאי ובית הלל ביקשו להגדיר באופן מדוייק את התאריך, וכך נוצרה המחלוקת. דהיינו שיש כאן שילוב של מסורת מסיני (לגבי התקופה) והגדרה של חכמים (לגבי התאריך המדוייק).
(בעניין זה של מחלוקות על הדין שנהג בדורות הקודמים, עיין בספר, כרך א' עמ' 26-28, ועיין גם שם הערה 59, העוסקת בשאלה הדומה לשאלתך. בעניין היווצרות המחלוקות באופן כללי, עיין בכרך ב', פרק י"ח.)

ד. בסיום דבריך אתה טוען ש "בתורה יש רק ראש השנה אחד, והוא חודש האביב, הוא החודש הראשון לחודשי השנה מצאת בני ישראל ורק הוא מוזכר בכל המקרא". זוהי שאלה מסוג אחר – כאן הטענה אינה רק שדברי חז"ל הם חידוש שלהם ואינם ציטוט של מסורת מסיני, אלא שלכאורה דברי חז"ל מנוגדים למה שעולה מדברי התורה, שמציינת את אחד בניסן כראש השנה ולא מזכירה ראשי שנים אחרים.
אולם בהתבוננות בפשטי הכתובים, עולה בבירור שאחד בניסן אינו ראש השנה היחידי. בכמה וכמה פסוקים מציינת התורה את תשרי כחודש שבו מתחלפת השנה: התורה מציינת שחג הסוכות הוא "בצאת השנה" ו"תקופת השנה" (שמות כ"ג, טז; ל"ד, כב); בחג הסוכות מציינים את סיום שנת השמיטה (דברים ל"א, י); ותחילת שנת היובל ושחרור העבדים נעשה בחודש תשרי (ויקרא כ"ה, ט-י). כמו כן, התיאור של הזריעה ואיסוף היבול בפרשיית השמיטה, מתאים לקביעה ששנת השמיטה מתחילה בתשרי ולא בניסן (ויקרא כ"ה, כא-כב). דהיינו שאין "ראש השנה" אחד ויחיד לכל העניינים, אלא יש כמה ראשי שנים, כל אחד מתאים לעניינו: אחד בניסן משמש כראש השנה לעניינים מסויימים, כגון מניין השנים בתורה, ואילו לעניינים הקשורים בחקלאות והמצוות התלויות בארץ, ראש השנה הוא אחד בתשרי, מכיוון שזהו זמן איסוף היבולים ותחילת שנה חקלאית חדשה. (ניתן לדמות זאת למצב הנהוג כיום אצלנו, ש"שנת הלימודים" מתחילה בתאריך שונה מאשר ראש השנה העברי או תחילת השנה הלועזית.) כך עולה בבירור מפשטי הכתובים. ועל פי זה ניתן להבין את דברי חז"ל, שחילקו בין ראש השנה לעניין ירקות ודגנים, שהוא באחד בתשרי, לעומת ראש השנה לאילן, שהוא בשבט, משום שצמיחת העצים והפירות בתחילת החורף היא מכח הגידול וההשקייה של השנה הקודמת. אין כאן חידוש שרירותי, אלא התבוננות מעמיקה בפסוקי התורה ובמשמעותם, ומתוך כך מסיקים חכמים את הפרטים הנוספים שאינם מפורשים בתורה. (ולפי הדרך השלישית שהצעתי לעיל, עצם העיקרון שראש השנה לאילן הוא בשבט, הוא קבלה מסיני שחכמים ידעו אותה במסורת ולא מתוך התבוננות זו, וחכמים רק הגדירו את התאריך המדוייק.)
(מסוגיה זו יש ללמוד לקח כללי, שגם כאשר במבט ראשוני נראה לנו שיש סתירה בין הפשט לדרש, לא פעם בעיון מעמיק מתברר שאין זה כך. וכך הוא בעוד סוגיות רבות. אם כי אכן ישנם גם מצבים שבהם יש הבדל בין הפשט לדרש. בסוגיה זו של היחס בין הפשט והדרש, וההתייחסות לדרשות שאינן נראות כפשט בכתובים, עיין בספר, כרך ב', פרקים י"ב-ט"ו.)


השאלה "חידושים והרחבות של חז"ל - מנין הסמכות?" נשאלה בהמשך לשאלה זו.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il