ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
אל תפספסו! סופ"ש הכנה לימים הנוראים מבית אתר ישיבה
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר עקרונות בקיום מצוות

עשה דוחה לא תעשה

שאלה
שלום, מתי אומרים שעשה דוחה לא תעשה - ציצית דוחה שעטנז?.. פריה ורביה דוחה עריות?.. פריה ורביה דוחה נידה?.. פריה ורביה דוחה איסור כהן עם גרושה / זונה / חללה?.. ארבעה מינים ושופר דוחה שבת?.. גילוח זקן הנעשה כגמילות חסדים דוחה מצות פאות?
תשובה
שלום "עשה דוחה לא תעשה" הוא כלל מכללי הפסיקה ההלכתיים שקובע שכאשר חל חיוב לקיים מצווה, אך הוא כרוך בביצוע עבירה שאיסורה נובע ממצוות לא תעשה, יש לקיים את המצווה מכיוון שמצוות עשה גוברת על מצוות לא תעשה. מקור הכלל הוא על פי המובא בגמרא (יבמות דף ד/א): "לא תלבש שעטנז - גדילים תעשה לך" (דברים, פרק כ"ב, י"א-י"ב) מסמיכות המשפטים בפסוק זה שבמקרא נלמד כי מותר ללבוש ציצית שעשויה משעטנז כדי לצאת ידי חובת המצווה. הגמרא מציינת שלא מדובר רק במצוות לא תעשה "רגילות", אלא אף במצוות לא תעשה שעונשן כרת. הכלל מובא בשם ריש לקיש: "כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה: אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו: יבוא עשה, וידחה את לא תעשה". התוספות (יבמות דף ג/ב ד"ה לא תעשה) דן בשאלה מדוע הגמרא לא בחרה ללמוד את הכלל - עשה דוחה לא תעשה - ממצוות מפורשות כמו דין ייבום שעצם חיוב הייבום תלוי באופן בלתי נפרד באיסור נשיאת אשת-אח שנחשבת לערווה. מסבירים בעלי התוספות שמקור זה (ועוד דוגמא שמביא התוס') שונה משאר המקרים של כלל עשה דוחה לא תעשה מכיוון ש"מצוותם בכך"; כלומר, מכיוון שהאיסור הוא חלק אינטגרלי מעשייתם, הם נחשבים לקטגוריה בפני עצמה שאינה יכולה ללמד על מצבים שבהם ישנה התנגשות מקרית בין מצווה לאיסור. קיימים מספר סייגים לכלל זה: א. כאשר "אפשר לקיים שניהם" - כפי שהבאנו לעייל בשם ריש לקיש שכאשר ישנה אפשרות לקיים את מצוות העשה מבלי לעבור על הלאו, אין לעבור עליו. "כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה". ב. עשה איננו דוחה לא תעשה ועשה - לדוגמא: המשנה בראש השנה הדנה בדיני שופר קובעת שאין לחלל יום טוב כדי להשיג שופר, אף שיש חובת תקיעה, ובגמרא מוסבר מפני ששמירת יום טוב, היא גם מצוות עשה וגם לא תעשה ואילו לתקוע בשופר הוא רק מצוות עשה, ואין מצוות עשה דוחה מצוות עשה ומצוות לא תעשה ביחד, כמו כן, כהן שרואה אבידה בבית הקברות, אינו נכנס לבית הקברות כדי להשיב אבידה מפני שכנגד המצווה של השבת אבידה יש בכניסתו לבית הקברות איסורי עשה ולאו. ג. גזרה משום אפשרות לעבור עבירה אחרת - ישנם מקרים שבהם חז"ל גזרו שמצוות עשה לא תדחה מצוות לא תעשה בנימוקים אחרים, כמו למשל במקרה של יבמה שאסורה באיסור לאו על היבם שלה, שבמקרה כזה יעשו רק חליצה ולא ייבום משום גזירה, שמא לאחר הבעילה הראשונה שרק היא בגדר מצווה, ימשכו לפעם נוספת. ד. מצוה הבאה בעבירה - ישנן מקרים, כמו אכילת מצת טבל בפסח, אכילת מצה גזולה, נטילת לולב גזול בסוכה, שבהם אנו לא אומרים את הכלל של עשה דוחה לא תעשה, ומי שעובר ומקיים את העשה, לא מקיים מצווה, מכיוון שמדובר במצווה הבאה בעבירה. (מצווה הבאה בעבירה היא, מצווה שבבסיסה קיימת עבירה), לעומת "עשה דוחה לא תעשה" שאין בו חיבור עקרוני בין המצווה לעבירה. הבאתי את הכללים המרכזיים של הלכה זו. אם יש לך שאלה נוספת על עניין מסויים אשמח לענות. יום טוב
עוד בנושא עקרונות בקיום מצוות

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל בהמשך לשאלה זו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il