מצאתי בצידי רחוב ראשי בין המכוניות החונות שני שטרות כסף האחד בסכום של עשרים והשני בסכום של חמישים ש"ח, זה לא היה נראה כדבר שהונח בכוונה אלא נראה שזה נפל למישהו, האם זה שלי? אציין כי ברחוב הזה חולפים אנשים רבים.( במדרכה ליד אותו מקום ישנו בית קפה, רציתי לשאול את יושבי המקום האם הכסף אבד להם, אולם אחד שראה אותי מתכוון לעשות כך אמר לי שלא אעשה זאת כיון שיושבי המקום הינם בדר"כ אנשים שאינם מהוגנים ואם אשאל אותם אם אבד להם הם יגידו שכן למרות שזה לא נכון). את הכסף נתתי לצדקה, האם נהגתי כשורה? תודה!

שלום רב, נהגת כשורה, וגם זכית לקיים מצוות צדקה. שטרות כסף אין עליהם סימן. אם אינם מונחים מסודר אלא בדרך נפילה, הרי שגם המקום אינו סימן. אם היה יאוש בעלים דהיינו שהוא שם לב שנפל והתייאש, הרי האבדה של המוצא, ואם לא אינה של המוצא כיון שבשעת הרמתה לא היה יאוש. הגמ' אומרת שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, ולכן במעות או שטרות מותר למוצא לקחתם. אומנם, לפי המציאות בימינו נח' הפוסקים אם בכסף שייך הכלל שאדם ממשמש בכיסו בכל שעה, אך למעשה רשאי לקחת את הכסף לעצמו, ולעשות בו כרצונו. ויש פוסקים שהציעו שירשום לעצמו את הסכום המקום וזמן המציאה, שמא יבוא אדם וידרוש ויוכיח שלא יתייאש- יתן לו את הסכום שמצא, לכן הכסף שמצאת שלך, וכשנתת אותו לצדקה קיימת מצוות צדקה בממונך. ומה ששאלת לגבי יושבי בית הקפה - אכן אבידה שחלה עליה חובת השבה, אסור להחזירה לאדם שאינו בעליה, כיון שאתה גוזל את הבעלים. אך באבידה שזכה בה המוצא, הרי המוצא כבר נחשב הבעלים. במקרה שלך, כיון שכבר זכית בשטרות, יכולת לשאול אם מישהו איבד, ואם הוא נאמן בעיניך רשאי אתה לתת לו את הממון, מצד רצונך הטוב ואין בזה חיוב ממצוות השבת אבידה. (אומנם, עצם ההנחה שכולם יגידו שזה שלהם, לדעתי אינה נכונה. אני מכיר אנשים רבים שכיפת שמים לראשם והם אנשים הגונים וטובים, ועוד שיתכן שבבית הקפה יש אנשים הגונים שכיפה לראשם.) מקורות: ב"מ כא, שו"ע חו"מ ס' רנט, פתחי חושן אבידה פרק ב הערה כג, משפטי התורה ג עמ' יט. הרב ש. ידידיה לוי