שלום רב ושלום לרב האם ברכה על קשת צריכה להיות בזמן של "תוך כדי דיבור" לראיה.. ואם ראה ולא בירך בזמן לא יכול עוד לברך... או שכל עוד לא בירך, יכול לברך מתי שירצה..?! רב תודות לרב.

לשואל, שלום וברכה! כל עוד הקשת נראית ניתן עדיין לברך עליה. הדין שצריך לברך תוך שניות ספורות מאז הראיה או השמיעה, ב"תוך כדי דיבור", נאמר בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב) לגבי רעמים וברקים. הרמב"ן והר"ן (פסחים ז ע"ב) למדו מהירושלמי "שאין ברכת השבח אלא בתוך כדי דבור של ראיה ושמיעה", ואפשר להבין מדבריהם שכך הדין בכל ברכות השבח. יותר ברור הדבר מהמאירי שם, וז"ל: "ברכות השבח כגון אלו הבאות על ראיית דברים מחודשים או שמיעתם, כגון ברוך שכחו מלא עולם, ברוך עושה בראשית, ברוך משנה הבריות ודומיהם, ואלו אין ברכתם אלא אחר השמיעה או הראייה. אלא שבתלמוד המערב מזקיקים להיותה תיכף לראייה או שמיעה... אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא, וכן באותן הברכות הנתקנות בכל שהם לשבח הבורא. וכן נראה ממה שנאמר בהם: 'כי שמע קל תרנגולא' וכו', 'כי סיים מסאניה' וכו', אלמא תיכף לענין הוא מברך. אלא שבאלו סמכו הגאונים להמתין להם לשחרית ולסדרם ביחד... שעל סדרי המציאות נתקנו ואע"פ שלא הוזקק להם מצד עצמו חייב לברך". מדבריו מתבאר שבכל ברכות השבח, לרבות אלו שהם מציאות מתמשכת כגון נעילת הנעליים, יש לברך עליהן דווקא תיכף ומיד לזמן חיובם. אלא שסיים שבברכות השחר קיימת סברה מיוחדת של הגאונים להתיר את איחור הברכה, מאחר שהברכות אינן עוסקות רק באירוע מסוים אלא בסדר הכללי בעולם. לעומת זאת בספר 'ברכת אברהם' (לר' אברהם טריוויש, בן דורו של מרן ר' יוסף קארו אשר כתב הסכמה לספר, ח"ד סי' קצא, מהדו' ב"ב תשמ"ו ח"ב עמ' תפה) כתב שדין זה שבירושלמי לברך דווקא בתוך כדי דיבור נאמר לגבי כל הברכות שהוזכרו במשנה שם: רעידת אדמה, רוח חזקה במיוחד, והובאו בשו"ע סי' רכז ס"א. והסביר טעמו של דבר: "דבעי בהני תוך כדי דיבור משום דבשעת הברכה עבר עניינן מכל וכל. ואינו דומה לרואה הים וכגון הרואה לבנה גם כן, וכל כהאי גוונא, דאע"ג דלא ברך תוך כדי דיבור עדיין יש לו זמן לברך עליהן בזמן עניינן, כי עודם בהויתם ולא עבר זמנן בטל קרבן ברכתם". והובאו דבריו בעולת תמיד (סי' רכז סק"ב) ובאליה רבה (שם סק"ו). לפי שיטה זו כל ברכה על נושא מתמשך ניתן לברכה גם בחלוף זמן מהראיה הראשונה (לעניין הרוח הזועפת שבמשנה, נראה שהבין שהיא נמשכת זמן קצרצר, או שכוונתו שניתן לברך בתוך כדי דיבור מאז שחלפה). וכך ביאר הפרי מגדים (פתיחה להלכות ברכות, סעיף יד; נדפסה במהדו' שו"ע השלם לפני סי' רב): "מר"ן ושאר פוסקים משמע דלאחר כדי דיבור אין מברך... והטעם, דאין ניכר על מה מברך, שכבר עבר ואין ניכר השבח". אולם כאשר כבר לא רואים את הקשת, ניתן לברך רק בתוך כדי דיבור מאז שנעלמה (שו"ת דברי שלום או"ח ח"ב סי' קא).