שלום כבוד הרב הרמב"ם בהל' ע"ז פרק ב הלכה ב-ג כותב שאסור ללמוד דברי כפירה. א- האם הדבר שונה בין אדם רגיל לת"ח וא"כ איפה אפשר למצוא לכך מקור במפרשים ולמה הרמב"ם לא חילק. (וכמדומני שהרמב"ם כתב על עצמו שכן למד כל ספרי עבודה זרה?) ב- אם אדם לא יכול ללמוד דברי כפירה, כיצד יקיים את המשנה "ודע מה שתשיב לאפיקורוס"? ג- אם לכולם אסור ללמוד יאמר אדם שאנחנו כעיוורים ההולכים בחשכה שסומכים על מסרות בלי לברר אותה? (ואני מתכוון לבירור השכלי לא עברת המסורת. לא ברור הכוזרי אלא רבנו בחיי) ד- ראיתי שני רבנים שמתייחסים לרמב"ם הזה: מאחד משמע שבאמת אסור, והשני אומר שאם יש לאדם רב שהוא יכול לשאול אותו על לימודו מותר, מה דעת הרב?

רק מי שיש לו ידע רב במחשבת ישראל לדורותיה ומסוגל להתמודד עם דברי כפירה רשאי לעיין בהם לצורך 'דע מה שתשיב'