ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו

לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

שאל את הרב הלכה המניין

תפילה במניין שארבעה מתוכו כבר התפללו

87
שאלה
שלום רב לכבוד הרב. התפללנו במנין שניסינו לארגן והיינו צריכים לצרף ארבעה שהתפללו. האם יצאנו ידי חובת תפילה במנין?
תשובה
שלום וברכה לשואל. אם יש ששה שלא התפללו ורוצים לצרף עוד ארבעה שהתפללו כדי להתפלל במנין: דעת רוב הפוסקים כפשט העולה מדברי הרמב"ם, הב"י והדרכ"מ - שהתפילה נחשבת תפילה בציבור בין בלחש ובין בחזרה. וכן המנהג. עם זאת, יש הסוברים שצריך עשרה דוקא אך גם לשיטתם ניתן לומר דברים שבקדושה כגון, קדיש, קדושה וברכו. והעיקר למעשה כשיטה ראשונה, לכן ודאי שיצאתם ידי חובת תפילה בציבור. מקורות והרחבות: כתוב ברמב"ם (תפילה ח', ד'): "כיצד היא תפלת הצבור, שיהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושים כן בפחות מעשרה אנשים, ואפ' אם מקצתם התפללו כבר ויצאו ידי חובתם יכולים להשלים לעשרה, והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו". משמע שרוב מספיק. והדרכ"מ (סי' ס"ט) כ' שמדברי מהר"י מינץ נראה שאין יכולים להתפלל בחזרת הש"ץ אא"כ יש רוב שלא התפללו. ודוקא בפורס על שמע נחלקו. והוסיף הדרכ"מ ש"מדברי הב"י ומה שכתבתי לעיל משמע דאין לחלק בין תפלה לפריסת שמע וכן נראה דהכל הוא דבר שבקדושה ואין לחלק ביניהם" וא"כ דעת הב"י והדרכ"מ כרמב"ם שמועיל רוב. וכ"כ פוס' רבים שהלכה כפשט הרמב"ם. כ"כ הגהות מימוני על הרמב"ם בשם ר"ת, מאמ"ר (ס"ט סק"ו). ובס' יפה ללב (ס"ט סק"ד) כתב שגם מדברי מהר"י מינץ אין שום הוכחה שהוא חולק על הרמב"ם, ואדרבא, משמעות דבריו כרמב"ם. וכ"פ המג"א (ס"ט סק"ד). וכ"כ בשו"ע הרב (ס"ט סק"ה), ובמ"ב (שם סק"ח) שרוב מנין שלא התפללו הם כמו ציבור גמור. ויש שרצו לומר שיש טעות סופר במג"א, ובמקום ששה צ"ל עשרה, ויצאו כנגד זה גדולי הפוס', וכ"פ בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב קל"ח), וכ"כ בשו"ת מנח"י (ח"ג, י') וז"ל: "אבל בשערי תשובה (סי' נ"ה סק"ט) העתיק את דברי המג"א אם אין שם עשרה וכו', הפשוט כדברי כ"ת, שהט"ס בשע"ת דבמקום ו' נכתב י' (וכן הוא בכמה פוסקים), ואחר כך בדפוס אחר עשו מזה עשרה, (וכה"ג איתא בתשו' בית אפרים (או"ח סי' ע'), להגיה במסכת סופרים בנידונו, שהי' כתוב ו' וטעו וסברו שהוא י' וכתבו שית שיטין עיין שם) ולא כדברי הס' צמיד וחמיד (סי' ט') שעשה ט"ס במג"א, שבמקום ו' צריך לומר י', אלא הט"ס היא בשע"ת, ובענין זה יש עוד יותר ט"ס בשע"ת (סי' קכ"ד סק"ה), שהעתיק שם את דברי המג"א הנ"ל, בלשון. דאם יש שם י' (ובאיזה שע"ת נדפס יו"ד /י'/ במלואו) שלא התפללו וכו' עיין שם, ופשיטא דט"ס דצ"ל במקום יש שם אין שם, וכמו כן ט"ס, שבמקום יו"ד צ"ל וא"ו, וכן הוגה בגליון השע"ת, שנדפס עם המשנה ברורה (שלפני דפוס גראסווארדיין, שהיא צילום מדפוס הקודמת), וכנרא' בודאי שהוגה ע"י החפץ חיים ז"ל, וחידוש שלא הגיה כן ג"כ (בסי' נ"ה), וכן הדין נותן, כיון שכתב המחבר שם, וצריך לחזור אחרי ו' שלא שמעו דהיינו רוב העשרה וכו', ומקורו במס' סופרים, ורמב"ם (פ"ח מה' תפילה ה"ד), ועי' מש"כ בזה (בספרי שם סי' ס"ה), א"כ ש"מ דששה בזה ככל העשרה עיש"ה, וגם פוק חזי מה עמא דבר". ואף שבמ"ב (צ' ס"ק כ"ח) כתב בשם החי"א שעיקר תפילה בציבור הוא תפילת שמונה עשרה, מ"מ מדברי המ"ב שהבאנו ומדברי כל הפוסקים משמע שרוב מועיל. וניתן לבאר דבריו שבא לומר את המצוי בד"כ שיש עשרה שלא התפללו, ואין להוכיח שלא מועיל רוב. וכ"כ בשו"ת תבואות שמש (או"ח נ"א), משנת יעקב (תפילה פ"ח, ד'), עמק ברכה (תפלה ו'), ושו"ת בצל החכמה (ח"ד קל"ה) להוכיח מהרמב"ם (הנ"ל) שודאי רוב נחשבים תפילה בציבור, וכ"כ בשו"ת יחו"ד. אולם בשו"ת יד אליהו (רגולר סי' ז' כתב שרוב מנין שלא התפללו אינו נחשב תפילה בציבור, וארבעה שכבר התפללו – יכולים להועיל לומר דברים שבקדושה, כגון קדיש וקדושה וברכו. ותמה עליו בשו"ת יחו"ד וכתב שמדברי הרמב"ם משמע להיפך, שכל שיש רוב מנין שלא התפללו, נחשבת תפלתם לתפלת צבור לכל דבר. ושכן מוכח מכל הפוס' לעיל. גם האגרו"מ (ח"א סי' כח-ל) צידד שרוב שלא התפללו – אינו נחשב תפילה בצבור. והניח בצ"ע (סי' ל'). האגרו"מ הביא ראיה שלתפילה בציבור צריך עשרה מהגמ' (ברכות ו.) שלומדת מהפס' "נצב בעדת אל" שעשרה שמתפללים שכינה עמהם, משא"כ "אמירת קדיש וקדושה שהעשרה שצריכין, הוא רק משום שדבק שבקדושה לא יהא פחות מעשרה סגי בזה שיהיו שם עשרה אף שארבעה כבר שמעו וכו'". והשיג עליו בספר מענה לאגרות (סי' י"ב וי"ג), וחיזק השגתו ביחוו"ד (שם). וכ"כ בתשובות והנהגות בשם הגרי"ז שסובר כן. כבר תמה על כך האגרו"מ בעצמו, וכתב "ומה ששמע כתר"ה בשם הגאון רי"ז מבריסק שליט"א (זצ"ל) שסובר שגם אין לחזור התפלה לש"ץ בליכא עשרה שהתפללו, אולי סובר כמהר"י מינץ.. אבל אפשר שלא דייקו בעדותן שהוא פלא שיעשה דלא כדרכ"מ והמג"א". לגבי תפילת ערבית; בס' אורחות רבנו (ח"א סי' ק"ס) כתב בשם החזו"א שרק לתפילת שחרית ומנחה אפשר לצרף מי שכבר התפלל ולא למעריב, כיון שבמעריב אין חזרת הש"ץ. אולם נראה שכל הרוב הפוסקים שהזכרנו שלא חילקו כך, חולקים על דבריו, וסוברים שכל שיש עשרה שכינה שורה אפ' אם ארבע מתוכם לא התפללו. ולכן ודאי שניתן לצרף גם לתפילת ערבית, וכל שכן לאמירת דברים שבקדושה עוד ארבעה. ואף שאין עשרה שמתפללים בפועל ואם כן אין כאן את מעלה שלימה של תפילת לחש יחד עם עשרה שמתפללים בפועל, מ"מ כן נראה שעדיף מאשר שיתפללו ביחיד. כמו"כ נראה לומר שהחזו"א סובר שתפילת חזרה היא עיקר תפילה בציבור (אך באורחות רבנו ח"ג עמ' ר"ח כתב שאם לא התחיל בשוה לחש עם הש"ץ, מ"מ עדיף להתחיל מיד מאשר להמתין ולהתפלל שמו"ע עם חזרת הש"ץ). אולם יש בדבר מחלוקת בין הפוסקים, וכדלהלן. העולה מן האמור שלדעת רוב הפוסקים אם יש רוב במנין שלא התפלל, נחשב הדבר לתפילה בציבור. ולכאורה מפשט דברי הרמב"ם עולה שתפילה בציבור שמספיק בה רוב מניין, הכוונה לחזרת הש"ץ, אך אינו מוכרח. ואגב הדברים נציין שיש מחלוקת האם יחיד שמתפלל עם הש"ץ בחזרה, נחשב שהתפלל בציבור. דעת הבוטשאטשר (בא"א תחילת סימן נ"ב), ושו"ת חת"ס (החדש סי' ג', הוב"ד באשי ישראל עמ' ק"ג הערה כ"א) שחזרת הש"ץ היא תפילת הציבור האמיתית. וכתבו כה"ח (צ', ס"ג), שו"ת יבי"א (ב', ז') ועוד פוס'– שחזרת הש"ץ נחשבת תפילה בציבור, ולכן יחיד שמתפלל עם חזרת הש"ץ נחשב הדבר שהתפלל במנין, וכן מסופר על הח"ח (בית ברוך י"ט, ל"ה) שהיה נוהג להתפלל עם החזן כדי שלא ימתינו לו. אולם הפמ"ג (א"א נ"ב, א' וק"ט, ד'), והאגרו"מ (או"ח ג', ט'), וכן משמע מדברי המ"ב (צ' ס"ק כ"ח) שהזכרנו לעיל, ומהרמ"א (ק"ט, ב') שעיקר תפילה בציבור היא שהתפללו עשרה בלחש. ומ"מ למעשה בנידון השאלה כיון שדעת רוב הפוסקים וכן מסתבר שרוב מניין ככולו וכן דעת השו"ע והרמ"א שמועיל צירוף לרוב שהתפללו, כן העיקר להלכה. וכן מנהג העולם. ודאי שלכתחילה יש להתפלל במניין שיש עשרה שלא התפללו אך אין הדבר לעיכובא. ברכת ה' עליכם,
עוד בנושא המניין

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il