האם אני צריך לשמוע את עצמי בתפילה כשיש רעש או שמספיק להוציא מהפה? (כמובן חוץ מבשמונה עשרה) תודה רבה!

שלום וברכה. כתב השו"ע (או"ח ס"ב ג') וזה לשונו: "צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא בפיו ואם לא השמיע לאוזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו". דין זה נאמר בקריאת שמע והמ"ב (ס"ק ה') הוסיף שדין זה שייך גם בברכות של ק"ש. הפסקי תשובות כתב שאם מתפלל במקום שיש רעש מציבור המתפללים או מכל דבר אחר, מסתפק אם צריך להרים קולו עד שישמיע לאזניו או מספיק בקול שבלי הרעש היה שומעו, ומסיק שמדברי הטור וב"י ושו"ע (בסימן תרפ"ט סעי' ב') משמע שצריך שישמיע ממש לאזניו. דעת הרב אוירבעך (פתחי הלכה פ"א הערה 21) שאפילו אם אין קול יוצא ממש מפיו נחשב לדיבור מאחר שהוציא בשפתיו. לכן למעשה אין מן הראוי שאדם יצעק בקולי קולות בשעת התפילה, מה גם שהדבר מפריע לשאר המתפללים. לכן כשאדם מתפלל יתפלל במתינות ובנחת ושמחה ודבקות בה' על ידי חיתוך שפתיים וע"י תשמע תפילתו לפני אדון כל. בברכה רבה. הרב אוריאל מועטי.