שלום הרב, רציתי לדעת האם מותר לי לתלוש ציפורן או עור שעומדים להתלש בשבת?

שלום רב ! א. ציפורן שנתלשה רובה – מותר לתלוש אותה (בידיו או בשיניו) אם יש לו צער מכך. ב. עור שנתלש רובו – אסור לתולשו, בין עור שמסביב לצפורניים או בכל מקום אחר (וראה בהרחבה). מקורות: הגמ' בשבת (צד:) דנה באיזה אופן יש איסור מהתורה של מלאכת גוזז בתלישת הציפורן והעור ובאיזה מקרה אין איסור: "תניא רשב"א אומר ציפורן שפירש רובה, וציצין [רש"י - רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הציפורן] שפרשו רובן, ביד מותר, בכלי חייב חטאת. מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת וביד מותר לכתחילה, הכי קאמר, פירשו רובן – ביד מותר, בכלי פטור אבל אסור. לא פירשו רובן – ביד פטור אבל אסור, בכלי חייב חטאת. אמר רב יהודה הלכה כרשב"א... אמר רבי יוחנן והוא שפרשו כלפי מעלה ומצערות אותו". וכמסקנת גמרא זו נפסק להלכה בטור ושו"ע (סי' שכ"ח סע' ל"א). הטעם להיתר תלישה כאשר פירשו רובן הוא משום שהם כתלושים או משום שכבר אינם יונקים מהגוף כל כך ובמקום צער לא גזרו. ונחלקו הראשונים בביאור דברי רבי יוחנן, דעת רש"י שדוקא כאשר פרשו כלפי מעלה אז יהיה מותר, כלומר כשהוא מגביה אצבעותיו, כלפי חוץ היד. ומאידך דעת ר"ת שדוקא אם פרשו כלפי גוף האדם, אז יהיה מותר. ובפשטות ב' הפירושים מדברים על ציצין שפרשו רובן, כיון שבציפורן לכאורה אין למעלה ולמטה, וגם ברש"י שם שביאר שפירשו כלפי הציפורן מסתבר שכוונתו לציצין כלפי הציפורן, ולא לציפורן כלפי עצמה. ומרן השו"ע (שם) פסק ע"פ הטור לחוש לב' הפירושים. וכתב המ"ב (סקצ"ט): "ולכן אפילו פירשו רובן, אסור ליטלן אפילו ביד". וכתב בספר קצות השולחן (קמ"ג, א') שהשו"ע החמיר כב' הפירושים רק לגבי ציצין שסביב הציפורן, כלומר העור, אך בציפורניים שפירשו רובן, והן מצערות אותו – מותר להסירן ביד. וכ"פ הפרישה (סקי"א), אליה רבה (סקל"ב), חיי"א (כלל כ"א ד'), קיצושו"ע (פ' נ"ה), השש"כ (פי"ד, נ"ד), והליכו"ע (ח"ד עמ' רל"ו), וילקו"י (שכ"ח, קע"ט), ובמנחו"א (ח"ב שצ"ב), נשמת אברהם (ח"א עמ' ר"ז), בא"ח (כי תשא ט"ז) ועוד, אולם ראה בפסק"ת (שכ"ח נ"ו) שהביא בהערה כמה ראשונים ואחרונים שלא חילקו, ומשמע ממנו להחמיר גם בציפורן שפירשה, אולם כאמור רוב הפוסקים שמימיהם אנו שותים חילקו בין ציפורן לעור, ולכן ניתן להקל בציפורן. בשולי הדברים בהגדרת רוב ציפורן, מדברי המ"ב (שם סקצ"ה): "אם פרשו רבן. בצפרן הינו רב צפרן, ובציצין כתב הפרי מגדים: איני יודע רב זה מאין מתחיל, ואפשר דהינו כל שדרך בני אדם לקלף שם, אם נקלף הרב ממנו, כתלוש דמי". משמע שרק אם נתלש רוב ציפורן, וזה קשה כיון שטעם ההיתר שכיון שקרוב להינתק, אין בכך גוזז מן התורה אפילו אם חותך בכלי, אלא שאסור מדברי סופרים, אך להסיר ביד שאין זו דרך גזיזה מותר אפילו לכתחילה אם זה מצער אותו, כיון שבמקום צער לא גזרו חכמים, והפוסקים שסתמו להקל בציפורן משמע בכל אופן שניתק הציפורן ברובה והדבר מצער אותו, וצל"ע. ולמעשה המיקל להסיר ביד או בשיניו ציפורן שפירשה ברובה, וכן פיסות עור התלושים משני הצדדים ומחוברים מעט רק באמצע, יש לו על מי לסמוך (פמ"ג סקכ"ג, כה"ח ס"ק קפ"ג, פסק"ת שם הערה 457). בברכת התורה,