שלום רב, כמה זמן צריך להמתין בין בשר לחלב? שמעתי שמותר לאכול חלבי בחצי שעה האחרונה (אחרי חמש שעות) ששומרים בין בשר לחלב ולא צריך לחכות שש שעות, האם זה נכון?

שלום וברכה לשואל היקר ! בין בשר לחלב צריך לחכות שש שעות. אכן יש נוהגים להמתין חמש וחצי שעות ומשהו (רוב שעה שישית) וכך נראה מרבותינו הראשונים שלא הקפידו בשש שעות מדויקות, לכן במקום הצורך או במקום ספק – ניתן להקל ולהמתין חמש שעות וחצי. אולם לכתחילה יש להמתין בין בשר לחלב - שש שעות שלמות או עד שמסתבר לו שעברו שש שעות. וכן המנהג הרווח בישראל - להחמיר ולהמתין שש שעות שלמות. מקורות והרחבה: ברמב"ם (מאכלות אסורות סוף פ"ט) כתב: "עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות". משמע שאף קרוב לשש שעות מועיל, וכן כתב הרשב"א (תורת הבית הקצר ב"ג ש"ד): "ממתין כשש שעות ואוכל". ובחידושי המאירי (חולין פ"ח) כתב "והוא שש שעות או קרוב לזה". אולם ברבנו ירוחם (נתיב ט"ו כ"ח) כתב: "עד שישהה בין אכילת הבשר והגבינה כדי סעודה אחרת, שהוא לכל הפחות שש שעות". ובמגן אבות (סימן ט' כ') כתב שש או חמש, ופירש שבחמש שעות הוא שיעור עיכול. וביאור הדברים נראה ש"שש" היינו אחר חמש שעות, כלומר שחמש שעות הוא שיעור עיכול הבשר, והחמירו להוסיף עד שש שעות לצאת מידי ספק. ונראה לומר שבזמנם לא היו שעונים מדוייקים מצויים ולכן באומדן של שש שעות יוצאים מידי ספק, ולכן כתבו הרמב"ם והרשב"א לשון זו בדווקא, לומר שאם מסופק – אין צריך להמתין עד שיצא הספק. ואף שהיה מקום לחלק בין בני ספרד ובני אשכנז, שהרי מרן השו"ע (יו"ד פ"ט, א', אף שנראה מדבריו שמצריך שש שעות שלמות, "עד שישה שש שעות") פוסק כדעת הרמב"ם והטור שצריך לשהות שש שעות, והרמ"א הביא את שיטת התוס' ועוד ראשונים שהמנהג היה להמתין רק שעה אחת (כדברי הזוהר, אף שהט"ז שם סיים שלא מצא מקור לשיעור שעה. כמו כן יש לציין שיש מקומות במערב אירופה שנהגו להמתין ג' שעות, ובהולנד נהגו שעה, ראה קצושו"ע לג"ר אהרן פפויפר זצ"ל ח"א י' ט"ז), וסיים בהגה, שיש מדקדקים להמתין שש שעות ושכן נהוג לעשות. משמע שלדעת השו"ע שש שעות זה מעיקר הדין, ולרמ"א הוא רק חומרא. אולם גם בני אשכנז קבלו עליהם בדורות האחרונים להמתין שש שעות, וכתב על כך הש"ך (שם סק"ח בשם מהרש"ל) שהוא מנהג ראוי לכל מי שיש בו ריח תורה, ובערוך השולחן (שם ז') כתב: "המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות וחלילה לשנות ובזה נאמר פורץ גדר", ולכן ודאי שגם בני אשכנז צריכים לכתחילה להמתין שש שעות. בשו"ת דברי יציב (ליקוטים ס"ט) כתב שבעת הצורך ניתן להקל שאין צורך בשש שעות שלימות, וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל (בשו"ת דברי חכמים עמ' קע"ח, ובשו"ת אבני ישפה ח"ה ק"א ה') שמעיקר הדין מספיק להמתין חמש שעות ומשהו, אלא שנהגו להחמיר שש שעות. וכן כתב בשו"ת יבי"א (יו"ד ח"א ד', וח"ג ג', משום שבזמנם לא היה שעון מצוי וכל תוך חצי שעה נחשב סמוך. ולכן אף שלכתחילה יש להמתין שש שעות שלמות, מכל מקום יש להקל במקום צורך, כגון בספק אם עברו שש שעות (ראה דרכי תשובה פ"ט ה') שלא שייך כאן איתחזק איסורא כיון שהטעם הולך והקלש ואיתרע החזקה הראשונה. כמו כן כתב הילקו"י (ח"ג עמ' שפ"ו) להקל בזה מטעם ספק ספיקא, שמא עברו כבר שש שעות ושמא הלכה דסוברים שאין צריך להמתין שש שעות. ולא הוי כדבר שיש לו מתירין כי כעת רוצה לאכול, ועוד שיש פוסקים רבים המקילים לומר ספק ספק אף בדבר שיש לו מתירים. ולכן יש להקל אם אדם רעב ויש רק מאכל חלבי או במקום שמתארחים ויש חשש לפגיעה. כמו כן כתב ביבי"א (יו"ד ט' י') שספק דרבנן לקולא הוא אף במקום שאתחזק איסורא. ואף שיש מחמירים להמתין עד זמן שודאי יעברו שש שעות ולא אומרים ספק דרבנן לקולא בנידוננו, ולכאורה כן דעת מרן כאמור לעיל שמצריך המתנת שש שעות מעיקר הדין, ראה ש"ך (סי' ק"י כללי הספיקות אות כ'), וכן כתב המשנה ברורה (ע"ו סקכ"ה), מכל מקום המיקל ודאי שיש לו על מי לסמוך, במיוחד אם יש בדבר צורך כלשהו, ובפרט יש להקל אחר אכילת עוף, וכן אם יש עוד סניף להקל כגון שישן בינתיים או שנשתנה מיום ללילה (ראה בפתחי מגדים פ"ג ה'). עם זאת כאמור המחמיר בכל זה קדוש יאמר לו. בברכה נאמנה,